|
|
עמוד:10
רעיונות ושאלו שאלות מעמיקות וידעניות . הם העלו כמה אפשרויות ואז התעמקו ברעיונות המבטיחים ביותר . זה היה מקצועי, הגיוני ואינטליגנטי . התהליך הסתיים בהחלטה לבחור אסטרטגיה מסוימת . בשלב זה, הם חילקו משימות והחלו בתהליך הבנייה . ילדי הגן נקטו גישה שונה . הם לא תכננו . הם לא ניתחו ולא חלקו ניסיון עבר . הם לא שאלו שאלות, לא העלו אפשרויות ולא התעמקו ברעיונות . למעשה, הם בקושי דיברו זה עם זה . הם עמדו קרוב מאוד זה לזה . האינטראקציות ביניהם לא היו מאורגנות והתקשורת לא זרמה . הם לקחו חומרים זה מזה בחטף והחלו לבנות, ללא כל תוכנית או אסטרטגיה מוקדמת . כשדיברו, היו אלה התפרצויות קצרות : "כאן ! לא, כאן ! " את כל השיטה שלהם אפשר לתאר כניסיון לעשות בו ‑ זמנית כל מיני דברים . אם הייתם צריכים להמר אילו קבוצות יזכו, הבחירה לא היתה אמורה להיות קשה . הייתם מהמרים בוודאי על הסטודנטים למִנהל, כי יש להם אינטליגנציה, מיומנויות וניסיון, וביכולתם לבצע עבודה טובה יותר . זו הדרך שבה אנו חושבים בדרך כלל על ביצוע קבוצתי . אנחנו מניחים שאנשים מיומנים יכולים לחבור זה לזה ולהפיק ביצוע מיומן, בדיוק כפי שאנו מניחים ששתיים ועוד שתיים ייתנו את התוצאה - ארבע . אם כך הימרתם, ההימור היה מוטעה . בעשרות ניסיונות, ילדי הגן בנו מבנים שהגיעו לגובה ממוצע של 66 סנטימטרים, ואילו הסטודנטים למִנהל הצליחו לבנות מבנים שגובהם הממוצע היה נמוך ב ‑ 25 * סנטימטרים . קשה לעכל את התוצאה הזו, מכיוון שהיא נראית כמו אשליה או שגיאה אופטית . אנחנו רואים סטודנטים חכמים ומנוסים לניהול, וקשה לנו לדמיין שבעבודה משותפת הם ישיגו תוצאות גרועות . אנחנו רואים ילדי גן לא מתוחכמים ולא מנוסים, וקשה לנו לדמיין שבעבודה משותפת הם יפיקו תוצאות מוצלחות . אבל האשליה הזו, כמו כל אשליה אחרת, מתרחשת מפני שהאינסטינקטים שלנו מכוונים אותנו להתמקד בפרטים * קבוצות של ילדי גן הביסו גם קבוצות של עורכי דין ( שבנו מגדלים בגובה ממוצע של 38 סנטימטרים ) וכן קבוצות של מנכ"לים ( 56 סנטימטרים ) . 10 הצופן הקבוצתי
|
|