|
|
עמוד:13
1313 תאטרון ישראלי השחקנים להשתלמות מקצועית בברלין אצל הבימאי היהודי המהולל מקס ריינהרדט, ובשובם הם מקימים את התא"י, התאטרון הארץ ישראלי . בירושלים ממשיכה אגודת החובבים להעלות הצגות, ובהן שאול ובעלת האוב מאת אליהו גינזבורג ו הגטו החדש מאת תיאודור הרצל ( 1921 ) . בחו"ל זוכה בינתיים הבימה להצלחה מסחררת בסיבוב הופעות עולמי עם ההפקה העברית הלא ארץ ישראלית של הדיבוק בבימוי ווכטנגוב . ב – 1926 מעלה משה הלוי את נשפי פרץ , קולאז' קטעים מיצירתו של הסופר, בסטודית הפועלים הנקראת מעתה תאטרון האוהל . אחד מקווי האפיון של התאטרון בעל המגמה הסוציאליסטית הוא הניסיון להעלות את התנ"ך על קרשי הבימה . יעקב ורחל הוא פסטורלה מקומית ברוח זו . התנ"ך, כמובן, גויס למשימות חינוכיות – אמנותיות . עתה "חזרנו" לארץ התנ"ך והנה יש לנו "חלל" - תאטרוני וגיאוגרפי . עלילת השיבה לתרבות היהודית המקורית, אכן "כאן" . ברוח זו הייתה הצגת האוצר על פי שלום עליכם, שהעלה "האוהל", הגחכה מכוונת למחצה, נוסטלגית אך גם אקספרסיוניסטית – גרוטסקית של חיי היהודים "שם" בגולה . קבוצת "הבימה" עולה ארצה וזוכה בראשית דרכה לביקורת מקצועית וציבורית על הרפרטואר ה"גלותי" מדי שלה : הדיבוק , הגולם ו חלום יעקב ( 1928 ) . בעוד הקרקע הוכשרה בארץ ישראל על ידי חובבים, "הבימה" הביאה הצלחה – מן – המוכן בבואה להשתקע בארץ ישראל / פלסטינה ונוצר מתח בין הניסיונות הנלהבים אך חובבניים למדי של פעילות התאטרון בארץ לבין ההצלחה הבין – לאומית ש"הבימה" ייבאה אתה . באותה שנה נפתח בתל אביב גם "הקומקום", התאטרון הסטירי העברי הראשון, בהנהלת אביגדור המאירי . שנה לאחר מכן נפתח עוד תאטרון סטירי, "המטאטא", המתון יותר בביקורתו החברתית . בסוף שנות ה – 20 נכתבו מחזות כמו משבר מאת מרדכי ברנשטיין ( 1926 ) , המעיין מאת יעקב יפה ( 1928 ) , אל יבנה מאת חיים אלחנן ( 1928 ) ו בין עיים מאת מרדכי אבי – שאול . יצירות כואבות אלה על קשיי ההיקלטות בארץ נוצרו כתגובה למשבר המחסור בעבודה לפועלים עבריים ועל הפער בין האידאל הציוני למציאות . מחזות אלה מהווים תרומה חשובה לדרמה העברית, כסוגה, אבל על בימות התאטרון ה ( ארץ ) ישראלי, כממצע, הם לא הועלו, למעט הצגות אחדות במסגרות חובבניות שהועלו ביישובים ובתנועות הנוער החלוציות . במחזות ההתיישבות והחלוציות נחשפות לעתים עמדות ספקניות, מרירות ומתלבטות . הקונפליקט העיקרי מתגלע פחות בין הדמויות, כמקובל בדרמה ראליסטית מהתקופה, ויותר בניגוד בין החלל
|
|