|
|
עמוד:10
10 מחקר מדיניות 156 | בקיעים בקונצנזוס גבוה ללוחמים ויצירת מסלולי שירות לא-שוויוניים באורכם, במידת ההקרבה שלהם ובעיקר באופן שהמשרתים בהם מתוגמלים . אומנם במישור ההצהרתי והפורמלי שירות החובה ניצב כביכול על כן גבוה, ואולם שני הכוחות הפועלים כנגד מודל השירות — הקבוצות החברתיות-אזרחיות והשינויים שהצבא עצמו מבצע במודל הגיוס באופן לא-פורמלי — עשויים בעתיד הלא רחוק לקדם באופן מעשי שינוי הצהרתי במודל הגיוס והשירות . תהליך זה הוא תרחיש שעשוי להתממש, בדומה לתהליכים שהתרחשו בדמוקרטיות אחרות בעשורים האחרונים, כיוון שקשה להניח שניתן יהיה להמשיך ולשמור על הלגיטימיות של מודל השירות לנוכח סימני שאלה ברורים כל כך לגבי מודל שירות החובה מצד קבוצות הולכות וגדלות בחברה הישראלית . ימים יגידו אם וכיצד ייערך הצבא לשינויים הערכיים, החברתיים והתרבותיים שחלו בשנים האחרונות בחברה הישראלית . לא פחות חשוב מהיערכות זו הוא הצורך בעתיד הקרוב לעורר דיון ציבורי, חברתי ופוליטי משמעותי ומעמיק בשאלות הרות גורל אלו על אודות העיקרון המארגן של החברה הישראלית, כדי לא להותיר את ההכרעות החיוניות הללו בידי אנשי צבא וביטחון בלבד . זהו אחד הדיונים הרלוונטיים והעדכניים ביותר בחברה הישראלית כיום, שכן השיח על השירות וההקרבה במהלכו, כבר אינו שיח מגייס עבור קבוצות חברתיות רבות ההולכות וגדלות באוכלוסייה . לבסוף מלמד המחקר על הצורך בחשיבה נוספת ; בניסוח חדשני של החוזה החברתי שבין כלל שכבות הציבור הישראלי לצבא ; ובמערכת ציפיות שתעודכן לנוכח השינויים שתוארו כאן במעמדו ומקומו של מודל "צבא העם", שנותר כאי בודד בסביבה ובמציאות הנאו-ליברלית שהשתרשה בישראל .
|
|