|
עמוד:8
8 מחקר מדיניות 156 | בקיעים בקונצנזוס החובה ומציבות מולו חלופות לשירות בשכר מלא . המענה לשאלות אלו ניתן באמצעות מחקר כמותני הנשען על סקרי דעת קהל שונים וסקר ייעודי קצר בנושא זה, וכן על נדבך איכותני שכלל קבוצת מיקוד וראיונות עומק אישיים עם פוליטיקאים, אנשי צבא לשעבר, פעילים חברתיים, ומומחי אקדמיה בתחום זה . נדבך זה כלל גם השתתפות בכנסים ומפגשים של עמותות וארגונים המקדמים גיוס התנדבותי בשכר מלא . השיח הלעומתי כלפי מודל גיוס החובה קורא לשנות באופן מהותי את המודל הקיים . קריאות אלו באות על רקע הירידה המתמשכת בשיעור הגברים חייבי גיוס המתגייסים לצה"ל, שעמד בשנת 2019 על % 69 בלבד לעומת שיעור מתגייסים שעמד על % 75 בשנת 1990 . פירוש הדבר הוא שכשליש מהגברים היהודים כיום אינם מתגייסים כלל לצה"ל, נתון הקשור בין היתר לגידול הדמוגרפי של הציבור החרדי בישראל, ששיעורו כ- % 12 מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל . אם מצרפים למשוואה זו גם את הציבור הערבי, שאינו נקרא כלל לשירות צבאי, הרי רק כמחצית מבני ה- 18 בישראל משרתים בצבא . נתונים אלה מציבים שאלות מהותיות על מידת תקפותו של מודל "צבא העם" וגיוס החובה . ממצאי מחקר זה מלמדים כי ישנה תביעה הולכת ומתחזקת מצד קבוצות שוליים אזרחיות ( ארגונים ועמותות ) וחברתיות ( החרדים למשל ) לקבל הכרעה שמודל שירות החובה בישראל יבוטל בהדרגה . תביעות אלו הולכות ומתקרבות למרכז הפוליטי והחברתי ההגמוני, שתמיכתו במודל השירות הקיים גבוהה . במציאות שבה שיעורי המתגייסים בפועל מקרב חייבי הגיוס במגמת ירידה הולכים ומתערערים המודל ה"מקודש" והמוצהר של גיוס החובה ואתוס "צבא העם" . התערערות זו מתרחשת לנוכח ביקורות הולכות וגוברות מהפריפריה הפוליטית-חברתית בישראל בעניין הרציונל העומד מאחורי מודל זה . למעשה, מודל גיוס החובה מותקף ומאותגר כיום משלושה כיוונים ומקורות : ( 1 ) ציבור חילוני שמאלני והימין הליברטריאני הכלכלי . המקור הראשון הוא מקרב המשתייכים לאוכלוסיות מבוססות וחזקות של המעמד הבינוני החילוני המזוהות כחלק אותנטי מהציבור החילוני-שמאלני העשיר, בעיקר מצד בני הדור הצעיר ממעמד זה . בני קבוצות אלו קצו בשירות חובה ממושך ותובעני שאינו מתגמל אותם באופן מועדף מאוכלוסיות וקבוצות אחרות . קבוצות אלו אינן חוששות שמודל חלופי מבוסס שכר לגיוס יפגע במעמדן במסגרת
|
|