|
|
עמוד:14
14 מחקר מדיניות 154 | ביקורת חוקתית שני שלישים מהרכב השופטים . במקרה שבו התגבש בבית המשפט רק רוב רגיל הסבור כי החוק אינו חוקתי, מוצע שהחוק יחזור למחוקק עם הכרזה שיפוטית בדבר אי-חוקתיות, ללא הכרזה אופרטיבית על בטלותו . בנסיבות כאלה, סבור רוזנאי, אין מקום לפסקת התגברות, להגבלות אחרות על סמכויות בית המשפט או על זכות הגישה אליו, או לשינויים בהליך של מינוי השופטים . הוא גם מציע כי אם יוחלט בכל זאת לאמץ פסקת התגברות, יהיה מקום להתנותה ברוב גדול מאוד בכנסת ( של 80 חברי כנסת ) ובתנאים נוקשים הנוגעים למשך ההתגברות והאפשרות לחדשה מעת לעת . פרסום זה כולל כאמור גם חיבור פרי עטו של פרופ׳ קרמניצר, הדן בהצעותיו של רוזנאי . קרמניצר מקבל חלק גדול מהצעותיו של רוזנאי, אבל מסתייג מאוד מאחת מהעיקריות שבהן — ההצעה לדרוש רוב מיוחד בבית המשפט העליון . לדעתו מדובר בהצעה שתדלל יתר על המידה את ההגנה החוקתית הנהוגה בישראל ותיצור תמריץ ליצירת ״גוש חוסם״ בבית המשפט העליון של שופטים שמתנגדים לאקטיביזם בנושאים חוקתיים . במקום זאת הוא מציע למסד את הפרקטיקה הנוהגת של החזרת חוקים לא חוקתיים לכנסת באמצעות כלל שמאפשר לבית המשפט להשהות את תוקף ההחלטה לבטל חוקים ולאפשר לכנסת לתקן את החוק הלא חוקתי בזמן קצוב . יש לציין כי שני החוקרים מסכימים כי יש מקום להדק את המסגרת לביקורת חוקתית וכן לנקוט צעדים שהולכים אף מעבר לאלה שהוצעו במסמך חוקה בהסכמה במטרה לקדם דיאלוג מכבד בין הרשויות ולחזק את האמון בבית המשפט . חשובה במיוחד העובדה כי אליבא דשניהם אין מקום לקדם פסקת התגברות . אכן, פסקת התגברות אינה מתיישבת עם אחד הרעיונות הבסיסיים ביותר של חוקה : הגבלת כוחו של הרוב הפוליטי בפרלמנט לפגוע בזכויות הפרט . את הפערים בין הרשויות בתפיסת היקף ההגנה שראוי שהמשפט החוקתי ייתן לזכויות הפרט יש לפתור באמצעות דיאלוג ביניהן ובמידת מה גם באמצעות ההליכים למינוי השופטים ( שבמסגרתם אפשר גם לשקול שיקולים הנוגעים לתפיסת עולמם המשפטית של המועמדים לשפיטה ) . במקרים קיצוניים אפשר לתקן את חוקי היסוד עצמם ( כאמור, לפי רוזנאי, ברוב גדול ) . אבל מצב שבו הרוב בכנסת כפוף לכאורה למגבלות חוקתיות אבל למעשה יכול להתנער מהן באמצעות פסקת התגברות יוצר מראית עין של הגנה חוקתית שאינה מגובה
|
|