|
|
עמוד:10
10 ניסים אבישר מקורו של ספר זה באי-נחת אישי מאוד . אי-נחת שאמנם הופיע במפתיע, אך נעשה להלך רוח מתמשך הנוגע לאופייה של פעילותי ושל זהותי המקצועית . הוא קשור בשסע שאותו אני מנסה כבר לא מעט שנים לאחות - בין האישי או הפסיכולוגי ובין הפוליטי או הפוליטיקה . מדובר בשני תחומי עניין היקרים ללבי, אך מתקשים לעתים לחיות זה לצד זה בשלום . כמי שמאמין בפעולה ממשית לצורך שינוי מציאות ( או כאקטיביסט ) , אני מוצא את עצמי מתקומם לנוכח העיסוק הפנימי העודף והעקר שלי ושל עמיתיי . כפסיכולוג, אני מוקיר את ההתבוננות העצמית הזאת, שמאפשרת לנו לזנוח דפוסים ישנים ומזיקים ולפעול למען שיפור חיינו וחיי הקרובים לנו . זו ה"סכיזופרניה" הפסיכופוליטית, או למצער רק זו שלי . בשנים האחרונות, עם התגבשות הרעיונות המוצגים בספר זה, החלו להופיע אצלי סימנים ראשוניים של אינטגרציה בין הטיפולי לפוליטי . תפיסה משולבת זו קיבלה ביטוי דרך עמדה טיפולית ששמה דגש על הקשרי החיים או מציאות החיים של המטופלים והתבטאה במגוון אופנים, לעתים דרך התערבויות שחרגו מתחום השיחה הטיפולית וחייבו פעולה ממשית . פעמים אחרות מצאתי את עצמי בהתלבטות אל מול תוכן פוליטי-מציאותי שעלה בפגישה . בשלב ראשון קבעתי לעצמי שני כללים בסיסיים : האחד, לא להימנע מדיון כזה או להסיטו ; והשני, להתנזר בעקשנות מפירושים אינטרה-פסיכיים לתוכן שעולה ולשמור על אופייה הפוליטי של השיחה . ברוב המקרים השתתפתי בשיחה אף על פי שלא ידעתי מה יעדה ולמרות מחשבות טורדניות שמדי פעם טרחו להזכיר ש"זה לא טיפול פסיכולוגי ! " . ובכן, גיליתי שכן . אדרבה, דיונים אלה, כאשר התפתחו, עסקו בנושאים שהיו פוליטיים ( או ערכיים או חברתיים ) במובהק ובה בעת אישיים מאוד . עד כדי כך אישיים, שפעמים רבות היה נדמה שהם מהווים עמוד תווך בזהות של המטופל או המטופלת . לכל הפחות, כך ראיתי זאת אני . ואמנם, נקודת המבט משחקת כאן תפקיד מרכזי . המניע לבדיקת
|
|