|
|
עמוד:12
12 ניסים אבישר ובהתייחסות לכמה הבחנות בסיסיות . בפרק השני אציג תפיסות מקצועיות מהעבר הרחוק ואנסה לסמן זיקות בין ההקשר הפוליטי ובין אופייה של התיאוריה הטיפולית . בפרק השלישי אתקדם בציר הזמן ואעסוק בכתיבה מאוחרת, בחיבורים שנכתבו החל בשלהי שנות ה- 80 של המאה ה- ,20 והאירו היבטים שונים של הקשר הפסיכופוליטי . בפרק הרביעי אתמקד בשלוש גישות טיפוליות נבחרות, אשר כל אחת מהן מנסחת באופן ייחודי את הקשר בין האישי לטיפולי ועשויה להוות בסיס לעבודה טיפולית רגישה פוליטית . לבסוף, בפרק החמישי אציג שלוש גישות רדיקליות, מוכרות פחות ופוליטיות במופגן, אשר עשויות לשמש חלופה לתפיסות הטיפוליות הדומיננטיות : פסיכולוגיה פמיניסטית, פסיכולוגיה משחררת ופסיכולוגיה ביקורתית או רדיקלית . בשער השני אנסה להתחיל בעבודת התרגום של התובנות התיאורטיות לשפת המעשה או לדון בהשלכות המעשיות של השינוי בהנחות היסוד . בפרק השישי אפתח בדיון בסוגיית ההכשרה, שהיא התהליך המעצב המרכזי שבכוחו לחולל שינוי ביחס לפוליטי, ואנסה לשרטט קווים מנחים להכשרה רגישה פוליטית . בפרק השביעי אתמקד בפרקטיקה הטיפולית הפרטנית ואציע עקרונות יסוד לעבודה טיפולית רגישה פוליטית . בפרק השמיני אפנה את המבט פנימה, אל מאפייני הקשב של איש-אשת הטיפול, ואתייחס להתמודדות עם תכנים פוליטיים בטיפול . לבסוף, בפרק התשיעי אתמקד בתפקיד פוליטי-טיפולי אפשרי אחד של הפסיכותרפיה - האפשרות להפוך אי-נחת פוליטי-חברתי לכוח שביכולתו לחולל שינוי אישי או חברתי . בשער השלישי והאחרון אבחן את ההקשר המקומי ואת הקהילה הטיפולית הישראלית . בפרק העשירי אשרטט בקווים כלליים את התפתחות המקצוע לאורך שנות קיום המדינה ואדגים ( שוב ) את הקשר בין ההקשר הפוליטי הרחב לבין אופייה של הפרקטיקה המקצועית . בפרקים האחד-עשר והשנים-עשר אציג ממצאים
|
|