מבוא

עמוד:13

13 חרדת האינטימיות לנו מרחוק ספונטני, כך שלעיתים היא נעלמת כליל, ואם יש לה בסיס איתן היא תחזור לשמש רקע ליחסים יציבים ואוהבים . אפשר לאפיין אותה גם כחוויה של היעדר גבולות קבועים ומובהקים בינינו לבין האחר, וישנם חלחול והדהוד המשנים את הגבולות בינינו ושל שנינו . השאלה היכן מניחים את הגבולות, ואם באמת צריך גבולות, היא סוגיה נרחבת בכל קשר . נהוג לומר שבלעדיהם איננו יכולים כלל להפריד ולתחום כל דבר, ובלעדיהם לא נוכל להתקדם להשגת מטרותינו, כלומר צריך לשרטט גבולות ולאחר מכן להתפתח בתוכם . למען האמת, אני עצמי חווה היעדר גבולות רגשיים . אף על פי שהם ידועים לי, אני מנסה להתעלם מהם או לחצות אותם, בתחושה שרק פריצה של כל המחסומים תאפשר אינטימיות אמיתית . כבוד הדדי, כבוד לשונות של האחר, למזגו, לאופיו, לרצונו ולאישיותו, הוא חיוני לאינטימיות . בבסיס היחס המכבד קיימת תפיסת עולם של שוויוניות והכרה באחרות של הזולת . הדדיות רגשית אינה רק שיתוף בין השניים אלא זרימה ספונטנית של יחסי גומלין בעזרה הדדית, בגילוי לב ובקשב הדדי . כשאנו מגיבים על דברי מישהו כלפינו באמירה "זה הדדי", כוונתנו היא שאנו מרגישים כלפיו באופן דומה לאיך שהוא מרגיש כלפינו, או לפחות נדמה לנו שאנו מבינים את רגשותיו כלפינו ומזדהים עימם, אך ככל שאנו מגלים את השונות בינינו, אנו מתקשים להזדהות, ועלינו לשים עצמנו בצד קמעה כדי לאפשר לנפש של האחר להיכנס אלינו . האם אנו באמת יכולים להזדהות עם האחר, או שזו רק נקיטת עמדה שלכאורה אינה בת יישום ? זו שאלה קשה שנדונה על ידי פילוסופים רבים שהבינו את ההזדהות באופנים שונים לחלוטין . אני סבורה שמשמעותו של דיאלוג אינטימי היא שכל אחד מחלחל אל האחר בלא שיתעוררו איום וחלחלה מעצם היותנו חדירים על ידי האדם האחר . בעזרת דיאלוג של הזדהות אנו מרחיבים את הרגש ואת הדעת, ויכולים לחוות עם האדם האחר את חייו .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר