|
|
עמוד:9
9 הצלה כמחאה ומרי פעולות אלה, רובן ככולן, היו פרי יוזמתם של פעילים ומנהיגים ציונים והם הוציאו אותן לפועל . הראשונה ביוזמות הייתה של רֶחָה פריאר בברלין . בשנים 1934 - 1939 הועלו מגרמניה ומאוסטריה לארץ-ישראל המנדטורית למעלה מ- 5,000 בני נוער במסגרת עליית הנוער . חברים בהנהלת הסוכנות היהודית דרשו מממשלת המנדט 10,000 סרטיפיקטים ( אישורי עלייה ) נוספים כדי להציל ולו מעט מהילדים והנוער בגרמניה ושכנותיה . ממשלת בריטניה הגדולה סירבה . אך הרעיון הכה שורש בקרב אחדים ממנהיגי הקהילות היהודיות בממלכה המאוחדת . הפעם הם דרשו להתיר ל- 10,000 ילדים ובני נוער להגיע - ב"קינדר טרנספורט" - ממדינות היבשת אל חוף מבטחים ( של דובֶר, באנגליה ) . החל משנת 1938 הגיעו קבוצות של ילדים וצעירים יהודים לנמל בטוח מגרמניה, מצ'כיה הכבושה ומאוסטריה המסופחת לרייך . פעולה חלוצית אחרת, בהיקף קטן בהרבה, הייתה הברחת ילדים יהודים מהולנד הכבושה בידי הגרמנים לשווייץ ולספרד . יואכים סימון, חבר "החלוץ" בגרמניה, הוא שארגן וליווה את קבוצות הילדים אל מחוץ לאזורי הכיבוש וההשפעה הגרמניים . לאחר המסע השלישי לשווייץ נלכד סימון על ידי הגסטפו ועקבותיו אבדו . אחרי שחרורה של הונגריה הדריכו בתי הילדים של התנועות הציוניות בבודפשט את החניכים להגשמה חלוצית . זו הייתה תמצית קיומן מאז ראשית שנות ה- 30 . ואולם באוכלוסיית החניכים היו עתה רבים שבית הילדים היה לביתם היחיד . קהל ילדים זה נחשף לחינוך תנועתי מחייב, במידה מסוימת בעל כורחו . אמנם עדויות רבות מצביעות על כך שכלל החניכים בבתי הילדים, החל באביב ,1945 הפנים ברצון ובהתלהבות את כל ה"דיברוֹת" של תנועות הנוער הציוניות . הייתה זו הזדמנות פז להפנות עורף לזוועות העבר . מדריכי תנועות הנוער הצעירים אכן ראו את פועלם החינוכי-אידיאולוגי גם כשיקום אפשרי של חניכיהם . עם זאת, מספר קטן של חברי תנועה צעירים, וגם מדריכים אחדים, נטשו
|
|