|
|
עמוד:8
8 פתח דבר העלייה השלישית, והיה לתווית הכותרת של ספרי שירה ייצוגיים של אותו דור, כמו ספריהם של לובה אלמי,בשער ( תל-אביב : לקראת, תרפ״ז ) ויהודה קרני : שערים ( ירושלים וברלין : דביר, תרפ״ג ) ; בשערייך מולדת ( תל-אביב : אחיעבר, תרצ״ה ) . הֶטֶרוטוֹפיה לירית זו אצרה בחוּבּה גם את סמלו של מעבר הגשר, זה אשר יצאו לו מוניטין בשל עבודותיהם הפלסטיות של אקספרסיוניסטים אמני מועדון הגשר ( Die Brücke ) ובשל ריבוי ציורי הגשרים המתמוטטים שבשירה האקספרסיוניסטית הגרמנית, מאז נכתב בידי הנס דווידזון הטקסט השירי הראשון על התמה הזו, השיר ״קץ העיתים״ ( [ 1911 Jakob Van Hoddis, “Weltende”, Der Demokrat ] 11 Januar ] ) . הגשר הברלינאי הוא המרחב הסימבולי המובהק שגרינברג התיכו לתוך תמונת שער היציאה מאירופה ושער הכניסה לירושלים, ובו, במעשה ההיתוך הזה, סימן הן את זמנו ; זמן ״שִׁלְהֵי קֵיצִי בְּאֵירוֹפָּה״ והן את מקומו ״וְשֵׁם הָעִיר : בֶּרְלִין מְאַת-הַגְּשָׁרִים״ ( אצ״ג,כלכתביו, א, עמ' 110 ) . זהו מרחב חיי הרוח של קהילת המהגרים ממזרח אירופה למרכזה, מרחב שהוא גם זמן אשר בו ״בַּמֵּאָה שֶׁבַּגְּשָׁרִים הַיְתָה פְרֵידָה / מִגִּיל אַנַקְרְאוֹנִי הֲלוּם-יַיִן״ ( שם, עמ' 119 ) מתחוללת פרידה נכזבת ממטרופולין של מאה גשרים, וכניסה לזמנו המטלטל של מילניוּם שכולו שערים וגשרים, בפתחו של האלף השישי . האינטואיציה הסינתטית, פעילות שסומנה כך לראשונה על ידי א׳ פנופסקי, הופעלה על-ידי אצ״ג בעבודותיו בשנות העשרים באמצעות הרכבה של פיגורות ליריות שקבעו מחדש את הערך הסמלי של המטבעות האיקוניים המובהקים בשלהי התקופה המכונה בהיסטוריוגרפיה של השירה העברית ספרות העלייה השלישית . אלה נעשו לאמבלמות, או פיגורות, כמונחו של א׳ אורבך, שהוטבעו בתודעת דורו, ונקלטו בשירה העברית בעשור השני של המאה כסימנים החזותיים הספרותיים המובהקים ביותר של כותבי שירה מאותה עת הרת-עולם, כמו למשל בספרו של זלמן שניאור גשרים ( ברלין : הספר, 1922 ) . מחשבתו התיאורטית של אצ״ג על השפה השירית, כפי שהחל לנסחהּביידיש כבר בראשית שנות העשרים בכתב העת אלבאטראס ( 1922 - 1923 ) , ביקורתו על הדילטנטיות של הפסבדו-אוונגרד שבעשור השני של המאה העשרים, מסותיו הפואטיות הסיכומיות בכלפיתשעיםותשעה ( 1928 ) על מקומו של האמן העברי בקהילתו – כל אלה הקדימו את מחשבתם של פנופסקי ואורבך אודות הערך האובייקטיבי שיש לאינטואיציה הסינתטית המופעלת במעשה האמנות כקובעת בפעילותה את ערכי האמת של החיים הממשיים .
|
|