|
|
עמוד:12
12 דפנה לוין מאחר שיצא משליטה, "האורבני" עומד להפוך לווקטור ראשי של הדמיון . בהגדרתו החדשה, "האורבניזם" לא יהיה רק או בעיקר מקצוע, אלא דרך חשיבה, אידיאולוגיה : לקבל את הקיים . בנינו טירות מחול . עכשיו אנחנו שוחים בים שסחף אותן . 9 מהו, אם כן, סיפורה של העיר הישראלית - שעיקר פיתוחה התרחש לאחר קום המדינה בשנות ה – ,50 ה – 60 וה – 70 - הבנויה ברובה רחובות רגילים ובתים רגילים של שלוש קומות על עמודים עם קווי בניין רגילים וחזיתות רגילות, בדירות שלושה וחצי חדרים עם מרפסות מוגפות תריסים "והמרפסת הקטנה מחוברת למטבח וכל היום היא שם או שם . מבשלת או תולה כביסה או מורידה ומקפלת 10 הגובלים בשיכונים המוכרים לעייפה, ללא מונומנטים ואופה", וללא תכנון ייחודי ? אילו מהזיכרונות בה ראויים לשימור וכיצד הם מקבלים ביטוי במרחב ? מה נמחק ומה נשאר בעת שבה כל בניין עשוי לשנות את פניו במימוש של תמ"א 38 או בתוכנית "פינוי – בינוי" ? איזה נרטיב עירוני על התכנון והאדריכלות לספר ? אם, כפי שאנחנו למדים מספרו של שרון רוטברד, עיר לבנה 11 הסיפור של "העיר הלבנה" של תל אביב חורג מהדיון עיר שחורה , בארכיטקטורה המודרנית ובארכיטקטורה התל אביבית, ומשמש מרכיב בהבנת מקומה ותפקידה של תל אביב בסיפור הישראלי הגדול יותר - הרי שגם לסיפור של העיר הישראלית האפורה והרגילה יש תפקיד מהותי בהבנה של הסיפור הישראלי ושל פוליטיקת הזהויות המקומית . זהו סיפורה של האלטרנטיבה לעיר הלבנה, המערערת על ההבחנות החדות בין לבן לשחור, וזהו גם סיפורה של הסטיגמה שנושאת האלטרנטיבה הפריפריאלית או הסמי – פריפריאלית הזאת ושל האופן שבו היא מתקבעת או מתנפצת בייצוגיה הספרותיים או התרבותיים . הנחת היסוד שיציע הספר היא שהסביבה הבנויה משעתקת יחסי כוחות חברתיים, אך בהיותם סמויים הם נתפסים כמובנים מאליהם .
|
|