|
|
עמוד:11
11 המרחב השלישי לפנות את הדיירים מדירותיהם, להרוס את המבנים ואת השטחים הפתוחים שביניהם, ולרוב להקים תחתם מגדלים . למעשה, התכנון הנוכחי אינו שונה ברוחו מהאידיאולוגיה המודרניסטית שקדמה לו, בהיותו חוזר ומציע ליצור מרחב חדש תוך כדי פעולת הרס והעלמה של הקיים . הפעם, ההרס הוא בשם השמירה על השטחים הפתוחים, על ההון הפרטי ועל יוקרת "הדירה לדוגמה" שבמגדל . ייתכן ששוב אנו פועלים מתוך היעדר הכרה בערכים חברתיים ואדריכליים, כגון ריבוד, גיוון, שכבתיות, הצטברות ושונות ; גישה תכנונית שאינה רואה את הקהילה הקיימת על התלבטויותיה ואת המרקם העירוני הבנוי כבעלי יכולת התחדשות אלא כ"בעיות" שיש לפותרן 7 אולם ייתכן שעבור הדיירים שגרים בשיכונים, באמצעות סילוקן . סביבות החיים שתוכננו לפי מיטב המסורת התכנונית – מודרניסטית, שכיום אנו מתלבטים אם יש בהן ערכים ראויים לשימור, אינן אלא מרחבים נטולי חן הכולאים אותם במעמד ובאופי חברתי מסוים . הבסיס האתי לתכנון חייב להיות, לפי תפיסתי, הכרה בכך שפעולת התכנון אינה אלא חלקית ומחובתה להשאיר מקום לבלתי צפוי, לרצונות אחרים, למקריות, ל"דבר מוביל לדבר" ולשיבוש הסדר . כל אלה הם חלק מהעירוניות ומהבסיס האתי של יצירתה . שיבוש הסדר הזה נדרש לה, לעיר, מעצם היותה המקום שבו מפנה 8 בתוך ומשאיר הפרט מקום לאחר על מנת לחלוק עמו את המרחב . כך, הספרות אינה רק שיקוף של החיים או ביטוי לרחשי החברה, אלא היא אירוע ממשי בתוך החיים ; היא חלק מהחיים העירוניים וביכולתה גם להציע את שיבוש הסדר בתוכם . המהות התכנונית העירונית העכשווית, טוען רם קולהאס ( Koolhaas ) , אינה עוד כפי שהיא "צריכה להיות" ברוח הפוזיטיביזם המודרניסטי, אלא כפי שהיא נתפסת בעיני משתמשיה, כפי שהם מספרים או מדמיינים אותה :
|
|