|
|
עמוד:14
14 שרון שטרית ששון לעולמה משמעות ולהפוך את המרחב הפרטי שלה למרחב בעל חשיבות . סיפור חייה, שבמקרים רבים נתפס כ"שולי", עשוי להפוך לסיפור בעל ערך חברתי – תרבותי אשר משמש כשיח חלופי . זה אקט של מחאה מצד האישה, ה"אחרת", נגד החברה הגברית . התפיסה של טקסט ספרותי ככלי מחקר, כקורפוס שבאמצעותו ניתן לבחון מרכיבים חברתיים ותרבותיים אשר מקבלים ייצוג ספרותי, היא הנחת יסוד של ספר זה . ההנחה שטקסט ספרותי הוא יחידת שיח שעשויה לשקף קודים תרבותיים תהיה בסיס עיוני לניתוח הספרותי ותעבור בפרקי הספר כחוט השני . אנתח את יצירותיהן של פדוא טוקאן וסחר ח'ליפה על רקע המצב החברתי שבו נכתבו, בהתחשבות בקהל הקוראים שאליו הן מופנות . ובכן, המטרה המרכזית של הספר הזה היא לבדוק באמצעות טקסטים ספרותיים של יוצרות באיזו מידה ניתן ללמוד מסיפורן הפרטי על נורמות החברה שהן חיות ופועלות בה ועל ערכיה ; האם סיפורן הפרטי הוא למעשה סיפור לאומי שנועד להיות חלק מתרבות הזיכרון הקולקטיבי ולהציע מתווה שבו האישה יכולה לממש את עצמה ואת זהותה כפרט בחברה, ובד בבד לסייע בגיבוש של זהות קולקטיבית – לאומית . במילים אחרות, האם סיפור חייהן האישי וזהותן האישית הם פתח לסיפור חיים חברתי – קולקטיבי ולעיצוב זהות קולקטיבית . בהקשר הזה מעניינים דבריו של הפסיכולוג והסופר אריך נוימן : דווקא אנשים יחידים אלה הם מתקינים ומנחילים לו לא רק את הבעיות, אלא גם את הפתרונות, לא רק את הביקורת ההורסת את הישן, אלא גם את הסינתיזה הבונה את החדש [ . . . ] כל זמן שלקולקטיב יש ערכים מסויימים, שהם בחזקת כוחות פעילים וחיים, אין היחיד מתלבט בבעיות – ערך, אלא אם כן הוא אדם יוצא - דופן . 6 6 . נוימן, פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש , עמ' 22 .
|
|