|
|
עמוד:12
12 שרון שטרית ששון חברתיים ותרבותיים, אגדיר תחילה את המסגרת התיאורטית של הדיון בספר זה ואת האופן שבו ישמש אותי הטקסט הספרותי, אשר למעשה יהווה ראי שדרכו היחיד משתקף בזיקתו לחברה . מימזיס הטקסט הספרותי אינו תלוש מהמציאות אלא משמש מעין בבואה שלה, אשר עשויה לשקף באופנים שונים את הלך הרוח של החברה שהטקסט נכתב בה . יצירה ספרותית באשר היא מעצבת גרסה של "עולם" . זה עולם בדיוני שמתנהל על פי חוקיות אשר שאובה מהמציאות ; היוצר אינו יכול להמציא מתכונת אחרת של חוקים, 2 לפיכך, מכיוון שהדמיון אינו יכול להתנתק לחלוטין מהקיים . לעתים קרובות, הספרות, מלבד היותה אמנות בעלת מאפיינים סגנוניים ייחודיים, היא גם מסמך תרבותי והיסטורי . מכאן שהיצירה הספרותית עשויה להוות קורפוס שניתן לדלות ממנו דרכי התנהגות חברתית והתפתחויות היסטוריות . חוקרים שדנו בסוגיה זו של הזיקה בין הטקסט הבדיוני כביכול לבין המציאות סבורים שיש להבין קשר זה כמפתח ללימוד הערכים התרבותיים . המונח היווני מימזיס הוא מושג אריסטוטלי, אשר לפיו "כל עשיית היוצר היא בעצם מין חיקוי ( הצגה מחודשת ) של תופעה אנושית 3 תפיסת האמנות כחיקוי אלוהית, או טבעית, ורצון להזדהות עמה" . היא הנחת יסוד בפואטיקה, שכן יצירת האמנות מוגדרת באמצעות היחס שבינה לבין המציאות . חוקרת הספרות חנה הרציג מסבירה את המושג מימזיס כ"חיקוי", אבל לא במובן של "העתקה" אלא במובן של "ייצוג המציאות", כלומר הצגה של דברים כמו שהם בעולם . החיקוי ממלא תפקיד אסתטי של גרימת הנאה, בראש 2 . חנה הרציג, העולם בסיפורת : חיקוי מציאות או ארגון אמנותי ? , תל אביב : האוניברסיטה הפתוחה, ,1989 עמ' 15 . 3 . אשר א' ריבלין, מונחון לספרות , תל אביב : ספריית פועלים, ,1987 עמ' 24 .
|
|