|
|
עמוד:12
12 איל זק בשנים האחרונות המחלוקת הערכית בין הנטייה ההומוסקסואלית לבין התפיסה הדתית-אורתודוקסית הפכה לאקטואלית מאוד בחברה הישראלית . שתי מגמות חברתיות עיקריות מגבירות את מוחשיותה של מחלוקת זו במרחב השיח הציבורי . הראשונה היא המשך תהליך "הישראליזציה של החברה הדתית והחרדית" אשר מתייחס להשתלבותו של הציבור הדתי והחרדי במרקם החיים הישראליים בעשורים האחרונים ( שלג, 2000 ) . התקרבות זו יוצרת מוקדי חיכוך אידיאולוגיים בין עמדות שמרניות לתפיסות ליברליות בתוך החברה הישראלית . המגמה השנייה היא מאבקן המתגבר של קבוצות מיעוט מוחלשות בעולם המערבי ( למשל נשים, קשישים, מיעוטים אתניים ) להכרה ולשוויון זכויות . מאבק זה נישא במרחב הציבורי הישראלי בהקשר הנדון בפיהם של ארגונים להט"בים ופעילי זכויות הפרט . במסגרת המאבק השיגה הקהילה הגאה הישגים רבים בעשורים האחרונים, הן בתחומי החקיקה וההכרה בזכויותיהם והן בשינוי התפיסה החברתית כלפיהם, בעיקר בקרב הציבור החילוני בארץ . על רקע מגמות חברתיות אלו מתעצם גם מקומו של הקונפליקט בין הנטייה החד-מינית לאמונה הדתית-אורתודוקסית בשיח הציבורי . המודעות לנטייה החד-מינית נישאת כיום, באמצעות רשת האינטרנט והמדיה הדיגיטלית, אל מרחביה של הקהילה הדתית ואף החרדית . הקהילות הללו, אשר עד לא מזמן העדיפו להצניע את הנושא ואף להכחישו, נאלצות להתמודד עמו ולגבש עמדה לגביו . עמדה זו, כפי שנראה בהמשך, נפרסת בין הוקעה וסלידה כלפי הנטייה החד-מינית לבין הכרה מתונה וקבלה זהירה שלה . חשוב לציין שתפיסתה השלילית של ההומוסקסואליות אינה אופיינית אך ורק לחברה הדתית בארץ, והיא מזוהה עם ייצוגים הומופוביים הקיימים גם בקרב החברה הישראלית-חילונית . ייצוגים אלו משקפים את צביונה השמרני של החברה הישראלית בהשוואה למדינות מערביות אחרות . בנוסף לכך, הדגש על עמדות גבריות, מצ'ואיסטיות ולוחמניות בישראל, בהשפעת השירות הצבאי והנורמות הביטחוניות, מחזק ייצוגים הומופוביים בחברה הישראלית
|
|