|
|
עמוד:9
גיליון ,88 שבט תשפ“א, פברואר 2021 9 היה 'פורום שטחים' אצל יצחק רבין, משם יצאה האמרה המפורסמת 'תשברו להם את הידיים והרגליים' . זו הייתה קריאת מצוקה של 'אין לנו כלים אחרים' . במענה לשאלה הראשונה, צריך לומר גם שהרקע הפוליטי היה, אם משווים אותו להיום, רקע נוח . ממשלה מתפקדת, יצחק שמיר היה איש מאוד מוסדי . אצלו מערכת הביטחון, המוסד והמודיעין היו מעל לכל . הוא ראה עצמו כחלק מהמערכת והיה קל מאוד לדבר איתו בעניין הזה, בפגישות שלי איתו, שנערכו אחת לשבוע . הוא היה קצת עייף . . . הרבה מאוד פעמים שאלתי את עצמי כראש שירות, 'הוא אישר לי או לא אישר לי ? ! ', אחרי שיצאתי מפגישה איתו, בחזרה למשרד בתל-אביב" . שיתוף פעולה עם הפלשתינים "נקודה חשובה באמת הייתה התחלת הקשר ושיתוף הפעולה עם הכוחות הפלשתינים . ידידי המנוח אמנון ליפקין - שחק ואני התבקשנו לפגוש את ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן, בעקבות הסכמי אוסלו, על מנת לנסות ולהסדיר את סידורי הביטחון . פגשנו אותם ארבע או חמש פעמים באירופה, לשם הגיעו מתוניס . ערפאת היה עדיין בתוניס והוא שמינה אותם . נערכה סדרת פגישות, שבהן קבענו איך יהיו ההסדרים בגשרים ובמעברים ; מה תהיה מערכת הגומלין בין שירות הביטחון שלהם לבין השב"כ . אז היה גם 'מוסד' פלשתיני . אני זוכר שיום אחד האמריקאים ביקשו ממני לנסוע לפרנקפורט לבסיס חיל-האוויר שלהם כדי לפגוש את מי שאמור להתמנות לראש המוסד הפלשתיני, קראו לו אמין אל-הנדי . כשעיינתי בחומר לקראת הפגישה הסתבר שאל-הנדי, שהיה יושב ראש אגודת הסטודנטים בגרמניה, היה מקורב לרוצחי מינכן . הוא הגיע אחר כך לעזה ונשחק בתוך כל המערכת 'הערפאתית' המכוערת . הוצאנו מתחת ידינו איזושהי קומבינציה של סידורי ביטחון, שהדברים החיוביים בה הם הסדרי גשרי הירדן ומעבר רפיח – עד כמה שהוא עובד – כל נושא הסחורות, הסיוע הכלכלי הישראלי לרצועת עזה עם ה- downs-הו ups , שיתוף פעולה, שעד לפני מספר חודשים עבד לא רע . 'עבד לא רע' – לא במובן שמדינת ישראל אינה יכולה להיכנס לכפר ולעצור מחבל . הייתה גם עליית החמאס, שגם בעניין הזה התפתח ויכוח ציבורי ויש עד היום אנשים במערכת הביטחונית ואנשים שקראו חומרים ויודעים על מה מדובר, שטוענים שזה היה אינטרס של השב"כ ושל מדינת ישראל להקים את החמאס . והטיעון היה שהשירות ומדינת ישראל חיפשו כוח מקביל או תחרותי לאש"ף ולפת"ח . אינני יכול לאושש את הטענה הזו, ככל שהיא קיימת" . החמאס – מתנועה חברתית לטרור "החמאס החל דרכו גם כתנועה חברתית, שהעניקה חינוך לילד בגן הילדים שהיה סמוך למסגד וסעד נפשי לתפילה ולאמונה . בדיוק כמו ש"ס : טיפול רפואי בחינם, חינוך, תפילה ואוכל . אז היא קמה כתנועה חברתית, אבל מהר מאוד היא השתלבה בתוך פלוגות האינתיפאדה ובעוד הרבה מאוד מובנים . גם פה הייתה בעיה מודיעינית לא פשוטה . כיצד מפצחים קבוצת אנשים, שאצלם האלמנט האידיאולוגי - הפנאטי מפותח מאוד ? בקרב אוכלוסייה שרוב אנשיה הרגישו הוקרת עניין עליית החמאס, טיפלנו בזה אין-ספור שעות, ימים כלילות, המון חוליות טרור . היו כמובן בלי סוף פיגועים" . "נשאלנו על השב"כ כחלק מקהילת המודיעין . אני מוכרח לומר שבתקופתי לא חשתי באיזשהם ויכוחים או איזשהם ריבים, אם זה על סמכויות או על טריטוריות . פה ושם היה הסיפור הלבנוני, שאנחנו חשבנו שנוכל לעשות שם דופליקציה של מה שקרוי 'הכיסוי הבסיסי' ולהפיק גם מודיעין שנועד בעיקרו לשמור על כוחות צה"ל שפעלו במרחב . היו כאלה שחשבו אחרת" . דודו צור : "אני זוכר שאחרי הסכם אוסלו היה בכל זאת 'ויכוחון' על מי מוטלת האחריות המחקרית, כיהנתי אז כסגן רח"ט מחקר באמ"ן" . היו מלחמות יהודים או לא ? "אתה צודק . זה היה ויכוח ארוך ומתמשך שהוכרע בסופו של דבר על ידי רבין, שאמר כך : 'בהערכת המודיעין הלאומית השנתית, אמ"ן אחראי . על הפרק עם הפלשתינים, אחראי השב"כ' . הוא עשה מן פשרה, נתן לשירות את חלקו בתוך הערכת המודיעין . אבל נכון שהיו מסביב לזה קצת מתחים . אני יכול להגיד לך שגם מבחינה אישית, ואני מעז ואומר שגם מבחינה מקצועית, מערכת היחסים בור"ש ( ועדת ראשי השירותים ) , מערכת יחסי העבודה, שיתוף הפעולה המודיעיני, המבצעי – היו תקינים ואני יצאתי בתחושה טובה" . כרמי גילון : "היינו בחפיפה לפני שיענקל'ה פרי יצא ללימודים בהרווארד, ואני הייתי ממלא עם שמעון פרס - האינתיפדה הראשונה הפתיעה החוק מאפשר לשב"כ להתנהל באופן מאוד מוסדר, מעוגן בבסיס חוקי ולא ב'נוהגים' וב'נהלים', על פי שמועות ותורה שבעל פה . תודה והערכה למי שמחנך את ילדיהם, מרפא את הוריהם ודואג להם לתפילה ולמרק חם . . . ומעשה הבגידה, דהיינו, שיתוף פעולה עם גורם כמו שירות הביטחון, היה מבחינתם קשה מאוד ומסובך . הם היו הסוכנים או משתפי הפעולה הראשונים, שאפשר היה להכפיל אותם . כלומר, הצד השני ניסה להכפיל אותם ולהפעיל אותם נגדנו . צריך לזכור את
|
|