|
|
עמוד:7
גיליון ,88 שבט תשפ“א, פברואר 2021 7 יעקב פרי ( ראש השב"כ בשנים 1988 - 1995 ) "השירות לא נפגע ביכולותיו המבצעיות בגלל פרשת קו 003" "קודם כול תודה על ההזמנה . הזמנות כאלה תמיד מרגשות אותי . זה מחזיר אותך לימים אחרים . . . עמיתיי ואני מצטערים שעמי איילון ויובל דיסקין לא נמצאים כאן איתנו, הם בהחלט חסרים לשרשרת . מאוד שמחתי להתוודע לפעילות המל"ם, ואני מצהיר כאן שעתותיי בידיי וכל מה שאוכל לעזור בהתנדבות – בהרצאות, בהדרכה – אני לרשותכם . אני זוכר איך 'מכרו' לנו את הקמת המל"ם, כשהיינו בשירות, ושאלו אותנו אחד- אחד האם נסכים לתרום למל"ם בהורדת קבע מהמשכורת . . . ותמיד היו 'אובר חוכמים' שאמרו כך ואמרו אחרת, אבל בסך הכול זה התקבל בשירות בצורה מאוד חיובית, ואני מאוד שמח שהמקום חי, פועל, נושם ובועט . " "קראתי את השאלות שהעברתם ואשתדל להתייחס אליהן כפי שביקש רון כתרי, בקיצור ובלי לפרט יתר על המידה, אלא אם אתם או העורך תחשבו שבנקודה מסוימת רצוי לפרט . השאלה הראשונה הייתה : 'מה הם האתגרים המרכזיים שאפיינו את תקופתי כראש השירות ? ' . אפתח בהקדמה קצרה מאוד" . משבר קו 300 , מהקשים ומהמשמעותיים שידענו " שירות הביטחון נקלע, לפי דעתי, לאחד המשברים אולי הקשים ביותר והמשמעותיים ביותר, גם מבחינה ערכית ובוודאי שמבחינה תדמיתית וציבורית . ההתאוששות מפרשת קו 300 לא הייתה קצרה . כשאני אומר 'לא קצרה', אני מניח שחלק גדול מאוד מעובדי השירות חשו שנעלם מהם הגיבוי או – מה שאנחנו חינכנו עליו – גיבוי מוסדי, גיבוי קברניט, הגיבוי הממשלתי . חלק מהם התחילו פתאום לחשוב מחשבות של 'אנחנו עושים את העבודה השחורה ובסופו של דבר אין הערכה, או שהיא מאוד מוגבלת' . פרשת קו 300 עוררה הרבה מאוד מחשבות והרבה מאוד תחושות ורגישות" . צביקה שטאובר : "כמי שמסתכל מהצד, היו בשירות גם כאלה שאמרו 'וואלה, איך יכול להיות שה'ראשים ' שלנו אינם דוברי אמת ? '" "כן, היו כאלו . גם הניהול של משבר קו 300 בשירות, היה ניהול, שניתן לכנותו כ'ניהול שנוי האגף לזרים – ראובן חזק, רפי מלכה ופלג רָָדָָי, עזבו את השירות וניהלו מסע משפטי . מעמדו של ראש השירות דאז התנדנד . הובא יוסף הרמלין על מנת לנסות ולאושש את השירות, לנסות ולהרגיע . יוסף ז"ל היה איש מאוד רגוע, איש שלא בא מה'הו- הא', בוודאי לא התקשורתי . הוא היה כבר אז יהודי מבוגר יחסית, ונפלה בחלקי הזכות לכך שהוא מינה אותי ל'משנה' שלו . עברתי עם יוסף את התקופה שבה השירות ניסה להשתקם, וכפי שאמרתי ההתאוששות הייתה לא קלה . אני חושב שיותר תחושתית ופסיכולוגית, פחות מבצעית . השירות לא נפגע ביכולות המבצעיות שלו בגלל פרשת קו 300 , אבל רוח הדברים נפגעה . האנשים, שהיו צריכים לעשות עבודה מבצעית רגישה יותר או רגישה פחות, כולל עבודה מודיעינית שוטפת, שאלו ונשאלו הרבה מאוד שאלות שללא ספק השפיעו, ואין על זה ויכוח . פצע זה דימם הרבה מאוד שנים בשירות הביטחון, גם אחרי פרישתי מתפקיד ראש השירות . נעשו כל מיני דיונים בניסיון לסגור את הפרשה ולאחות את הפצעים שנותרו . הינה אנקדוטה בנושא : מודרתי מפרשת קו 300 . הייתי מפקד ירושלים ויהודה ושומרון ולא סיפרו לי וגם לא הייתי חלק מה-' loop ' שטיפל בוועדות, במשפטים ובמגעים עם הדרג המדיני . וכשראובן חזק החליט לפרוש מהשירות, היות שהיינו במשך הרבה מאוד שנים ידידים מאוד קרובים, הוא מצא לנכון לבוא אליי למרחב ירושלים ולהגיד לי שהוא עוזב . אחת השאלות ששאלתי אותו הייתה : 'למה לא שיתפתם אותי ? לא שיתפתם אותי בעצם הפנייה לאברום על מה שחשבתם שהוא עשה, או רפי קיטרון - עורך מוסף השב"כ השקרים שלו או הכיסוי שהוא [ אברום ] השתמש במחלוקת' . מהרגע שהפרשה התפוצצה, הופץ בולטין שבועי או דו-שבועי בשירות, שהוכתב כמובן על ידי ראש השירות בזמנו, אברהם שלום ז"ל . אבל התקשורת, מטבע הדברים, השיגה תמיד והקדימה את הבולטין הזה . כלומר, כלפי עובדי השירות הוא לא היה אף פעם מעודכן, כאילו משהו בדיעבד . הייתה גם בעייתיות בהסברה, מה גם שלמעלה משליש מאנשי מטה השירות התפטרו . כלומר, אם נשווה את זה לכל ארגון היררכי אחר, קחו בחשבון ששליש, ביניהם גם המשנה לראש השירות, ראש אגף מבצעים, ראש אגף מנהל, ראש יעקב פרי - טכנולוגיה עד השמיים, לא תיאמן . . .
|
|