לקראת קריאת כלאיים

עמוד:12

12 אילת שמיר ניכור ) alienation ( , תחושה של " נקיעה ", של " איבוד מקום " ושל " היעדר מקום " ) dislocation ( , הכרוכות בתחושת האינטימיות , ויסוד הסתירה הזאת בשתי הזיקות הסימולטניות אל שני מקורות הזדהות חברתיים ותרבותיים . חווית הפיצול שנגרמת מכך כפולה אף היא : הזולת מתפצל , ומתפצל גם העצמי . כך אפשר לראות בכל אחד משלושת הרומנים שיידונו כאן זירת מאבק ואתר תיקון טעויות כאחד . בו – בזמן פועמים בהם המנגנונים הנפשיים של אינטימיות וניכור , השתייכות וזרות , זיהוי ומחיקה , ועל – אף ההתנגשות ניכר בהם גם הרצון לתיקון , מעצם הטרנספורמציה אל מעשה הכתיבה . השניות הזאת מולידה בתוך הרומנים רגעים רבים של עמימות וטשטוש גבולות בין תרבות אחת לאחרת ובכל תרבות כשהיא לעצמה : המערבית והמזרחית , הישראלית והפלסטינית , המסורתית והמודרנית . היא מולידה יחס מפוצל אל הזולת הקרוב והרחוק כאחד : כּופף מכאן ומוּכפָף מכאן . ה " זר – המקומי " יכול להופיע כישראלי – מזרחי – יהודי , כמו שהוא מתגלם בדמותו של מרדוך , גיבורו של סמי מיכאל , או כפלסטיני – ישראלי – מוסלמי בדמותו של פתחי , שניהם מהרומן חסות ; הוא יכול להופיע כישראלי – פלסטיני – נוצרי , כפי שהוא מתגלם בדמותו של המספר אנטון ב ערבסקות לאנטון שמאס , או כערבי – ישראלי בדמויותיהם של ראשד , סמאהר ופואד ב הכלה המשחררת לא " ב יהושע . כך או כך , ניכורו אינו מופנה רק כלפי המסגרת החברתית – תרבותית הדומיננטית שכופה את עצמה עליו , אלא גם אל חלקים מסוימים בעצמיותו . יחסי המשיכה והדחייה , הקִרבה והזרות שבין התרבויות , מועצמים בטקסטים באמצעות מערכת אמנותית מגוונת , שעושה שימוש בתבניות כלאיים סמנטיות , תמטיות וז ' אנריות . היצירות שנעסוק בהן כאן מאפשרות להציג בחדות את פניה הישראליות של פרדיגמת הכלאיים ולבחון את צדדיה השונים של התופעה . כל אחת בדרכה מגיבה על מציאות הסכסוך הישראלי – פלסטיני ועל חוויית

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר