|
|
עמוד:14
ה ק ד מ ה 14 מסכת גיטין מספרות חז"ל עולים כמה משפטים הנכללים בגט . המשנה קובעת : "גופו של גט : הרי את מותרת לכל אדם" ( פ"ט מ"ג ) . המשפט כתוב עברית, אך כפי שאמרנו בפירושנו למשנה כל השטרות הקדומים שנוסחם השתמר בידינו ( כתובות, גיטין 8 ומן הסתם גם הגט כתוב היה ארמית ותורגם וסתם שטרות ) כתובים ארמית, בידי עורך המשנה . בהמשך המשנה : "רבי יודה אומר : ודן די יהווי ליך מיני ספר תירוכין [ וגט גרושין – ובדפוס "גט פטורין" ] ואגרת שבוקין למהך להיתנסבה לכל גבר דיתצביין" – מסתבר שרבי יהודה אינו חלוק על תנא קמא בנושא שפת הגט, וגם אינו חולק בשאלה ההלכתית שהגט חייב לכלול משפט המתיר את האישה . אלא נותן את הנוסחה המלאה שתרגומה : "וזה יהא לך ממני ספר גירושין ואיגרת עזיבה" ( גירושין ) . לכל היותר הם חולקים בשאלה האם חייב להיות נוסח מדויק כמו שמציע רבי יהודה, או ניסוח כללי . בפועל, ניסוח זהה או קרוב לדברי רבי יהודה מופיע בשטרות הגירושין שבידינו . במורבעת 19 שכבר הזכרנו, לאחר התאריך והשמות כתוב : "די את רשיא בנפשיכי למהך ולמהוי אנת כל גבר די תצבין . . . [ ודין ] להוי מני ספר תרוכין וגט שבקין כדין משה ויהודאי" . הנוסח חוזר פעמיים, פעם בנוסח הפנימי ופעם בנוסח החיצוני, שכן הגט הוא כאמור "גט מקושר" . בשטר הגירושין השני ( נחל צאלים 13 ) האישה מספרת 9 ההבדלים בין שני על הגט ומצטטת אותו : "הוא לך מנה גט שבקין ותרכין . . . " . הגיטין מעטים, ובשניהם אין הנוסחה "גט פטורין" מופיעה . המשפט "כדת משה ויהודאי" המוכר מהכתובות איננו בגט השני, אבל יש לזכור שהגט השני אינו מלא אלא סיכום של הגט . סדר האמירה של מילת הפטור שונה בכתבי היד . 10 גלילי קובל אני במשנת ידים נרמז שהגט כלל את שמו של משה : "אמר ( מין ) עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט" ( פ"ד מ"ח ) . המושל נזכר בנוסחת התאריך, שבדרך כלל היה למלכות הגויים, ו"משה" נזכר בנוסחה 11 בשטרות המאוחרים יותר, המרוכזים בספרו שלנו : "כדת ( כדין ) משה ויהודאי" . 12 מופיעות נוסחאות דומות . בגט רמלה : "דן דיהוי לך מיני ספר של מרגליות, תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה ויהודאי" ( שם קלט ) ; בגט אחר, משנת 939 לספירה : "ודן יהוי ליך מני ספר תרוכין וגט גירושין ואגרת שבוקין כדת משה ויהודאי" ( שם קכ ) . בגט ירושלים משנת 813 : "ודין יהוי ליך [ מני ספר תרוכין וגט פטורין ואגר ] ת שבוקין [ כדת ] משה ויהו [ דאי ] ", וכן בגיטין 8 להוציא שטרות מספר שנכתבו בימי המרידות, מן הסתם כביטוי ללאומיות יהודית . 9 ירדני, אגרות, עמ' 131 , 134 . כאמור, יש שרצו לתרגם : הא לךָ ( הגבר ) ממני האישה . 10 כך בכתב יד קופמן, ובדפוס "צדוקי" . לעיון בנוסח ראו לעיל פירושנו לפ"ח מ"ה . 11 מכאן גם שהמין התייחס לגט גירושין ולא לסתם שטר . 12 מרגליות, הלכות ארץ ישראל, עמ' קיט - רכו .
|
|