|
|
עמוד:8
8 | חוה ארליך איש ) יהיו בעולם, ולפחות אחד מכל שמונה אנשים יחיה במרכז 1 . כבר היום ערים בעולם ובישראלעירוני של כ - 500,000 תושבים נאבקות בבעיות של צפיפות, מחסור בתשתיות מתאימות, גודש בתנועה ובעיות כלכליות וחברתיות . משבר מגפת הקורונה שהחל באמצע שנת 2019 חשף, בין היתר, את חולשותיהן של הערים הגדולות, שהתפתחו בדרך שלא תמיד יודעת לתמוך בעמידות ובחוסן של העיר ושל תושביה בעיתות 2 . הצורך בשינוי פרדיגמות בתכנון העירוני, באופן קבלת חירום ההחלטות וביישום כלים חדשניים לניהול המרחב העירוני, נעשה דחוף עם פרוץ משבר מגפת הקורונה שהביאה להסתגרות בבתים ולסגירת עסקים, אולם היה כאן כבר קודם . מבטם של התושבים ונציגי השלטון המקומי והממלכתי מופנה לאנשי מקצוע בתחום התכנון העירוני, בתקווה שיציעו פתרונות שיאפשרו איכות חיים טובה בעיר ההולכת ומצטופפת . עם זאת, התשובות אינן פשוטות, ונראה שאנו עדיין לא מוכנים לשינויים הגדולים שיכתיבו איך יתוכננו ואיך יתפקדו ערים בעתיד . לדור שלנו יש אחריות רבה : היום אנחנו מתכננים ומקימים את ערי המחר, מבלי להבין בדיוק מה נדרש מאיתנו . עבור מי אנחנו מתכננים ? איך ייראו המגורים והתעסוקה בעתיד ? האם אנו יודעים מה יהיו הצרכים של מערכות החינוך, הבריאות והפנאי ? ומה יהיו ההשלכות המרחביות של השינויים האלה ? נחזור להווה . אנחנו רגילים לחשוב שהעיר היא תבנית נתונה, ושאין הרבה מה לעשות . העירייה תשקיע עוד קצת בניקיון, אולי תוסיף פחים או תבנה עוד בית ספר, אבל נראה לנו שבסך הכול המרחב אינו גמיש, וזה מה שיש . במידה רבה זה נכון, הערים משתנות לאט והיכולת שלנו להשפיע או להיות חלק מהתהליכים האלה אינה גדולה . אבל זו לא האמת כולה . יש דברים במרחב
|
|