מבוא

עמוד:12

12 דליה בכר להגנתה טענה שביקשה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית . לדבריה, היא פגעה ביצירה כדי להביא לידיעת הציבור את צביעות הממשלה ואת אכזריותה בטיפולה בגברת אמיליין פנקהרסט ( Pankhurst ) , יושבת הראש של "איגוד הנשים החברתי והפוליטי" ( WSPU ) . לימים, בריאיון שנערך עמה ב – ,1952 טענה שעשתה את המעשה מאחר שלא מצא חן בעיניה האופן שבו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור . אפשר לראות באקט אלים זה ביטוי איקונוקלסטי מודרני של התנגדות פמיניסטית לדימויי ונוס כמודל של "יופי נשי" מופתי באמנות המערבית . סממני מרידה בערכי "היופי הנשי" המשיכו להתבטא בצורות שונות באמנות המודרנית, אך הפכו לדומיננטיים החל משנות ה – 70 של המאה ה – ,20 בהשפעת הגל השני של הפמיניזם . אז הופיעו פרקטיקות מגוונות ומוּדעוֹת של התנגדות, גלויות וסמויות, בקרב אמניות פמיניסטיות כאסטרטגיות של התנגדות לאיקונוגרפיה המסורתית של דימויי ונוס כמודל של "יופי נשי" באמנות המערבית . כדי להבין מהן אסטרטגיות ההתנגדות לאותו "יופי נשי" יש לאתר ולהגדיר את המודלים שהפכו למוסכמות ולהבין כיצד נוצרו, מה מאפיין אותם, מתי ואיך התעצבו ואילו תכנים ומשמעויות דבקו בהם במהלך הדורות . יש לציין שאין מדובר במודל אחד של "יופי נשי" ; במרוצת ההיסטוריה המערבית התפתחו מודלים שונים של "יופי נשי" אידיאלי בהשפעת האקלים התרבותי שבו נוצרו . אולם מה שאפיין את כל דימויי "היופי הנשי" בתקופות השונות היא העובדה שתמיד היו קנונים מוסכמים שלפיהם עוצבו . מכאן שאם "היופי הנשי" תלוי בכללים ובמוסכמות, הרי שאפשר לפרק את עמדת הכוח הסמכותית שלו על ידי שבירת הכללים . ביוון העתיקה, במאות ה – 5 וה – 4 לפנה"ס - "התקופה הקלאסית" - כּוּנן אידיאל יופי כקנון המבוסס על מערכת של פרופורציות

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר