|
|
עמוד:11
11 לברוא יש מאין הידיעה ולמגבלותיה החמורים . לאור זאת נשאלת השאלה כיצד רבי נחמן מאפשר שימוש במתודולוגיות אלו ללא אימוץ הנחות היסוד שעליהן הן נשענות ? שאלה זו , הנובעת באופן ישיר מהעיסוק במלאכה המתודולוגית , מחזירה אותנו שוב לשאלה הראשונה שהוצבה לעיל : מהם שורשי המחשבה של ההגות החינוכית של רבי נחמן , שעל בסיסם הוא מתווה את המתודולוגיות החינוכיות שהוא מציע ככלי לרכישת ידע ראוי ? ברור כי שאלה זו קשורה גם לתחום התיאולוגי , אך , כאמור , אני בוחר לעסוק בשאלת החינוך משום שלדעתי ייחודה של האפיסטמולוגיה הרבנית נשען בעיקרו על רעיון ה " נעשה ונשמע ", וממילא הוא מכתיב כי המהלך התיאולוגי ) מהלך הנשמע ( נגזר מהמהלך החינוכי ) מהלך הנעשה ( . לכן כמענה לשאלות אלה , יש שיאמרו כי רבי נחמן אכן אימץ בחלקן את הנחות היסוד של החשיבה החינוכית המערבית . אלה הסוברים כן יידרשו לעמוד מול שתי פירכות קשות : האחת היא מתודית , והאחרת קשורה להנחות היסוד של מחשבתו של רבי נחמן . זו המתודית תבחן כיצד ניתן להסביר את השימוש שעושה רבי נחמן במתודולוגיות חשיבה בעלות הנחות יסוד אפיסטמולוגיות סותרות . השנייה , הקשורה להנחות היסוד של מחשבתו של רבי נחמן , תבחן כיצד ניתן לתרץ את היותו של רבי נחמן חסידי , כלומר אדם המקפיד על מצווה קלה כבחמורה , אשר בה בעת מאמץ הנחות יסוד מחשבתיות השאובות מהארסנל של החשיבה המערבית היוונית , המתנגדת בהכרח לרעיון של התגלות האל בעולם הזה ) האל האידיאי המתגלה אצל אפלטון מתגלה אך ורק בעולם הנשמות , ולעומת זאת אצל אריסטו גילויו בכל עולם אפשרי מעיד אך ורק על המבנה הרציונלי של היקום ( ולפריצת הגבולות הלוגיים כשהם נתונים בגבולות הזמן והמקום ? לאור הפירכות הללו , ובהתאם למטרת המחקר ולשאלת המחקר , אני סבור כי רבי נחמן אכן פעל במסגרת מתודולוגית אחרת , כלומר השימוש שעשה במתודולוגיות חשיבה דיאלקטיות
|
|