|
|
עמוד:10
10 פינחס לוזון יהודית הנשענת על מסורות החינוך והאתיקה הפנים – יהודיות ועל הטקסטים המנחים אותן : תלמוד ) נגלה ( וקבלה ) נסתר ( . כאמור , לאור הנחת היסוד הבסיסית שלעיל ניתן לומר כי על מהלך זה נבנתה התשתית המתודולוגית החשיבתית של הגותו של רבי נחמן . לאור זאת המתודולוגיה שלנו היא טלאולוגית , כלומר מניחה — בהתאם למסורת היהודית הרבנית — תכלית ראויה המתגלה באמצעות שימוש במתודות טכניות הנוגעות לאופן הראוי שבו ניתן להפיק ידע . מתודות אלו עשויות להיות תואמות למצוי במודל הדיאלקטי הגליאני או להיות רציונליסטיות בהתאם למצוי במודל הפוזיטיביסטי . אך , כאמור , אין בשימוש בהן אצל רבי נחמן משום עדות לאימוץ הנחות היסוד האפיסטמולוגיות שעליהן נשענות מתודות אלה , כפי שמצוי בכתבים של הוגים מההגות המערבית המצוינת לעיל . כך , למשל , גם אם נמצא מהלך רעיוני העושה שימוש באינדוקציה או דדוקציה , אין בכך כדי להעיד על כך שרבי נחמן קיבל את הרעיון של היות התבונה מבנה אפריורי . ייתכן שרבי נחמן עושה שימוש בכלים אלה ואינו רואה בתבונה האנושית מבנה דעת אפריורי , אלא מבנה הנתון להשפעה תרבותית היסטורית או כזו המתעצבת כתוצאה ממעמד טרנסצנדנטי מכונן . כמו כן , גם בהקשר של מהלכים דיאלקטיים : שימוש בהם אינו מהווה עדות לאימוץ הטלאולוגיה האפלטונית או זו האריסטוטלית או ההגליאנית , המרקסיסטית או הפוסט – סטרוקטורליסטית . באופן דומה , גם הימצאות שימוש במתודות פנומנולוגיות בהגותו של רבי נחמן , דוגמת הצבת כל עולם הידע בגבול ה – Epoche ההוסרליאני , לא הופך אותו לפנומנולוג או לאקזיסטנציאליסט . זאת משום שמסורת החשיבה שלו שונה , כאמור , מזו של הוגים פנומנולוגיים . כך , למשל , בהקשר ההוסרליאני וההיידגריאני ניתן לומר כי ככל הנראה , רבי נחמן היה רחוק משניהם בהגותו , שכן הוא האמין באפשרות של פריצת גבולות המרחב הפנומנולוגי במובן של אמונה באפשרות של טרנסצנדנציה על אף האזכורים שלו בנוגע לגבולות
|
|