|
|
עמוד:14
14 רועי ברנד אבל בלי ידיעה - שאהבתה היא כבר ידיעה ושידיעתה היא כבר אהבה . סוקרטס הוא ה דובר או ה מסכה של סיפור האהבה הזה . קריאה בשני טקסטים מרכזיים יכולה להסביר מדוע המורשת של ההוגה הזה חשובה לנו גם היום, אלפיים וחמש מאות שנה לאחר שנולדה . היכרות ראשונית עם סוקרטס סוקרטס ( 469 - 399 לפנה"ס ) נחשב לאבי הפילוסופיה, אם כי ייתכן שהיה מעדיף כינוי אימהי יותר : לא פעם הגדיר את עצמו כמיילדת שעוזרת לאחרים ללדת את ידיעתם שלהם - ידיעת עצמם . סוקרטס לא היה הפילוסוף הראשון, אבל קודמיו - ושרידי פועלם - התייחסו בעיקר למסורות דתיות או פואטיות . סוקרטס וסגנון השיחה שלו הולידו את המסורת הפילוסופית, שאותה המשיכו אפלטון תלמידו ואריסטו, תלמידו של אפלטון . סוקרטס היה אזרח אתונה שהעביר את זמנו בשיחות על אתיקה, שבהן שאל שאלות על החיים הטובים ועל המידות הטובות . הוא לא כתב דבר, וטען שהכתיבה מעודדת שִכחה . אנחנו יודעים עליו אך ורק מדיווחיהם של אחרים : במיוחד מהדיאלוגים של אפלטון, מ זכרונות של קסנופון ומהקומדיה עננים מאת אריסטופנס . הייתה לו השפעה כבירה על רבים מבני תקופתו, וגם אחרי אלפיים וחמש מאות שנה נותר דיוקנו רענן, וחייו - כמעט מוחשיים . החוקרים נוהגים לחלק את דבריו לדיאלוגים האפלטוניים המוקדמים, האמצעיים והמאוחרים . סוקרטס הוא הדובר הראשי בכל דיאלוג, והוא מנחה את מהלך השיחה דרך שיטת חקירה ייחודית . בדיאלוגים המוקדמים מתמקד סוקרטס בעיקר בסוגיות אתיות ( כגון מהי המידה הטובה ומהו הטוב ) בלי להגיע למסקנה חד – משמעית שמאשרת השקפה כזאת או אחרת . הדיאלוגים האמצעיים מסמנים את התפתחותו של התלמיד, ובהם אפלטון תלמידו מחפש
|
|