|
|
עמוד:12
12 אילנה רוזן-באר אחידה, ממורכזת, כוללנית ואוניברסלית, של היגיון רציונלי וסינתזה . מנגד, הסובייקט הפוסטמודרני מאופיין ברשתיות, ביכולת לקומבינציה, אינטראקטיביות, ביטול הדואליזם וראיה שאינה דיכוטומית ( סובייקט-אובייקט, גוף-נפש, ממשי-וירטואלי ) . אילנה מציעה בדיקה מחודשת וביקורתית של הסובייקט כמוטציה, תוך בדיקה של דפוסים תרבותיים, של זהות וקומוניקציה, של דחיסת מרחב וזמן . ישנם הוגים מודרניסטים בצד פוסטמודרניסטים החושבים שקיימת חפיפה בין הסובייקט המודרני לסובייקט הפוסטמודרני, ומתייחסים לפוסטמודרניות כשם שניתן למרווח בין המודרניות - מה שהיה, ובין מה שאמור להיות, ומכאן לטעון שהוא המשכו הטבעי של הסובייקט המודרני . מכאן, התפיסה המסורתית של הסובייקט משתנה בסייברספייס לאופן חדש של סייבר-סובייקט . לטענתה מסתמן שמעמדו של הסובייקט השתנה והתגלגל במהלך ההיסטוריה, בעקבות המציאות המחשבתית, החברתית והטכנו-מדעית, לסייבר-סובייקט מרכזי, רציונלי, מודע, אוניברסלי, אוטונומי רשתי ואימננטי . החידוש של אילנה הוא מושג הסייבר-סובייקט המתרקם בסייברספייס שהופך למרכז רשתי גלובלי של התנסות ומקור ידע נרחב . למעשה הסייברספייס ממשיך את התפיסה ולפיה הסובייקט מהווה מרכז התנסות וידע, וממשיך את שליטתו ועוצמתו של הסובייקט המסורתי, אולם הוא משודרג לסייבר-סובייקט ישות מרכזית של חיינו, שבאמצעותה אנו יוצרים קשרים רשתיים גלובליים, בין-אישיים, ותהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים . זו ישות מבוזרת מרושתת מכילת כול, המשלבת רציונליות / אי-רציונליות כמו ארגון וסדר, הישרדות וקיום עצמי, בצד ריבוי, עמימות, וכאוס המאיימים לבלוע את המחוברים אליה . מבחינה זו הסייברספייס הוא ישות טוטלית מכילת-כול, המבטלת כל דיכוטומיה באשר היא . יש צורך במודעות עמוקה כדי להכיל את הרעיון הזה שבו
|
|