|
|
עמוד:11
11 הסייבר-סובייקט היווצרותו ברנסנס שואף להיות אוטונומי ומשוחרר, מודע לעצמו ולסביבתו, בעל יכולות בלתי נדלות להישגים אישיים, חברתיים, תרבותיים וטכנולוגיים . היא סוקרת את ההתפתחות הטכנולוגית והפילוסופית של העת האחרונה, ההופכים את הסייברספייס למעין מרק קדמוני עשיר ביסודות שונים שבעזרתם מתאפשרת יצירתן של תרכובות מורכבות יותר אשר מהן, לפי השערתה, מתרקם הסובייקט החדש . זהו הרחם הגדול שבו מתפתח וממנו מגיח הסייבר-סובייקט, המכיל את כל הערכים, הדיכוטומיות והתפיסות המסורתיות, הן של הסייבר-אופטימיסטים והן של הסייבר-פסימיסטים, ומאחד אותם . ההתייחסות לסייבר-סובייקט המתרקם במרחב-זמן דחוס זה מצריכה מילון מושגים והתייחסויות חדשות השונות מאלה שהתאימו לסובייקט שנתפס באופן מסורתי כסובייקט מודרני או פוסטמודרני . בניית מילון מושגים חדש לגבי הסייבר-סובייקט נעשתה מתוך השוואה בין תכונות הסובייקט המסורתי ( המודרני והפוסטמודרני ) ובין אלה של הסייבר-סובייקט . השוואה זו מראה שהסייברספייס הוא "יש" הממשיך את גלגולו של הסובייקט לסייבר-סובייקט ; כלומר הסייברספייס הוא למעשה סייבר-סובייקט . אמנם לרוב הסייברספייס נתפס כסמן של העידן והתרבות הפוסטמודרנית, כלומר המעמד שהסובייקט מקבל בסייברספייס תואם, צומח, מתגבש ומתקשר לתפיסה רעיונית, פילוסופית, תרבותית וחברתית פוסטמודרנית . אילנה מציעה לתפוס את הסייבר-סובייקט כשילוב בין סובייקט מודרני וסובייקט פוסטמודרני . לטענתה, הסובייקט המודרני והסובייקט הפוסטמודרני לא רק שאינם מנוגדים כאשר דנים בסייברספייס, אלא הם אף משלימים זה את זה . יישום המאפיינים הרלוונטיים מכל גישה נראה כמתאים ביותר כאשר מנסים לדון בסייברספייס כמדיום חדש וכסייבר-סובייקט . מצד אחד, המודרניות מציגה תפיסה של סובייקט המבוססת על רצף היסטורי-אבולוציוני טכנולוגי ותרבותי של התפתחות וקדמה
|
|