|
|
עמוד:12
12 מבוא אישי שלוש תזות בספרות העוסקת בשאלת אפשרות היישום של הסוציאליזם והיותה בת קיימא בהקשר לאומי ניתן לזהות שלוש תזות : האחת, סוציאליזם באמצעות מהפכה . זו כידוע התזה הנשענת על כתביו של קרל מרקס . במצב זה הסוציאליזם מעלים-מחליף את הלאומיות : תכניו וסמליו הם אלה שמשקפים את העם והמדינה והיא מקבלת את הכינוי "מדינה סוציאליסטית" . מה שהתרחש בברית המועצות ובגוש הקומוניסטי עד לפני כשלושה עשורים מגלם תזה זו . השנייה, סוציאליזם כאמצעי להגשמת תהליך בינוי המדינה . היינו, הסוציאליזם הוא הפיגום שעליו נבנית המדינה . זהו הכוח שמגייס המונים לתמיכה בשלטון . תכניו וסמליו נכנעים-נטמעים בתכנים ובסמלים לאומיים מסוימים . מה שהתרחש בכמה ממדינות העולם השלישי לאחר מלחמת העולם השנייה מגלם תזה זו . התזה השלישית היא הסוציאליזם הדמוקרטי שמתאפשרת באמצעות הישגיה של מפלגה סוציאליסטית בבחירות חופשיות . סוציאליזם זה עומד למבחן הבוחר בכל מספר שנים, ואם זכה באמונו הוא ממשיך להתקיים, ולא — הוא מוחלף וחוזר חלילה . מה שהתרחש ומתרחש במדינות מסוימות במערב ( צרפת, אנגליה, שוודיה,ואחרות ) מגלם תזה זו . שלוש התזות הללו מציגות דרכים שונות לסוציאליזם . ברם, נדמה כי בזמן ההוא איש לא ידע איך "עושים" סוציאליזם לבר קיימא . העקרונות הראשיים של סוציאליזם, כמו תכנון ובעלות על אמצעי הייצור היו מוכרים לכל מי שהיו מעורבים בשיח הסוציאליסטי, אבל לא היה בנמצא תרשים מפרט של מודל סוציאליסטי לחברה כולה . במקומות מסוימים הייתה יומרה ל"סוציאליזם אמיתי", למשל, זו של לנין בברית המועצות . אבל הסוציאליזם הרוסי שכונן במדינה שמרבית אנשיה היו איכרים גילם מקרה ייחודי בלתי ניתן לחיקוי ואשר היה נתון לביקורת גםעל ידי אנשי המחנה של השמאל בימים ההם ( כולל זו של רוזה לוקסמבורג, 1940 , Luxemburg ) . חילוקי הדעות התיאורטיים, למשל, בין מרקסיסטים אורתודוקסים לרפורמיים, הקרינו גם על האופן שבו נתפסה הדרך לבניית חברה סוציאליסטית ובכלל זה גם חלוקת העבודה הנדרשת והמוסדות הנחוצים כדי לעשותו לבר קיימא, ובעיקר על היחס למעמד הפרט בחברה זו . גם לציונות-הסוציאליסטית לא
|
|