|
|
עמוד:8
8 מבוא אישי הציוני-סוציאליסטי — ובדגש על "סוציאליסטי" — אומנם התממש בזמן ההוא, ואם כן, כיצד הוא התממש ? ההיסטוריה של הסוציאליזם היהודי, כלומר, ההיבט האידיאולוגי שלו והדיון בנושא, החלו באירופה עוד בטרם העלייה הציונית לארץ ישראל ( פלשתינה א"י ) . בארץ ישראל הוא החל לקרום עור וגידים תוך כדי הקמה של מוסדות רלוונטיים . בשלהי המאה התשע – עשרה וראשית המאה העשרים נוסדו שתי מפלגות פועלים : האחת, בעלת דגשים סוציאליסטיים מובהקים ( "פועלי ציון" ) , והשנייה, הגדירה את עצמה מפלגת פועלים אך לא הגדירה את עצמה סוציאליסטית ( "הפועל הצעיר" ) . המשותף לשתי מפלגות אלה ( שהתאגדו לאחת בשם "אחדות העבודה" בראשית שנות השלושים ) היה היותן מפלגות ציוניות לעילא . עוד בתקופת היישוב שמה "הציונות-הסוצאיליסטית" דגש על "הפרימט" הציוני . על שהתרחש בתקופת היישוב באשר להתארגנות ( ולהתפצלות ) של הציונות הסוציאליסטית אין צורך להכביר במילים — הסיפור שלה נכתב לא מעט פעמים ועודנו נכתב בזמן הזה . החשוב לענייננו הוא שבתקופה ההיא התקיים דיון לעומק ולרוחב באשר למהות הסוציאליזם ועיקרו בדרך שבה ניתן להטמיע את הסוציאליזם באופן טבעי במומנט הציוני הדומינננטי בכל מפלגות השמאל, למעט בקבוצות מסוימות שפרשו מהשמאל הציוני ( למשל, "פועלי ציון שמאל" ) והתגלגלו עם הזמן הרחק לצד השמאלי הלא 3 עם הקמת המדינה איגדה המפלגה ציוני של המפה הפוליטית . הקומוניסטית הישראלית קבוצות אלה ואיחדה ערבים ויהודים . מפלגות הפועלים הציוניות התייחסו אז לקומוניסטים כאל "גידולי פרא" והתרחקו ממגע פוליטי עם המפלגה הקומוניסטית . ובכל זאת, מבחינה מתמטית לפחות, נמנו הקומוניסטים דאז על המחנה הפוליטי של השמאל בישראל . הזיווג בין ציונות לסוציאליזם נראה בעיני ההנהגה של מפלגות הפועלים אשר ראו את עצמן סוציאליסטיות כ"כורח היסטורי" : נשמעו דעות לכאן ולכאן בשאלה כיצד לייצר זיווג כזה ומה יעלה בגורלו בעתיד, אבל בשורה התחתונה עמדה ההבנה כי הגשמת 3 בשונה מימינו אנו שבהם "שמאל" הוא "גמיש" ומכיל כמעט כל דבר שאינו "ימין", ויש אפילו הגדרת נוחות : "מרכז-שמאל", בזמן ההוא לשמאל היה פירוש אחד בלבד : סוציאליזם .
|
|