מבוא

עמוד:14

נדון בקצרה גם בדרך שבה ניהלו אבות הציונות וממשיכי דרכם את הדיאלוג בין חזונם לבין המציאות, בין הרצוי לבין האפשרי . לא נידרש לשאלת גבולותיה של מדינת ישראל לאחר 1967 . שאלה זו טרם הוכרעה, אף שהיא ללא ספק הגורלית ביותר באשר לעתידו של המפעל הציוני . אם ניתן ללמוד לקחים מן ההיסטוריה, הם לעולם לא יהיו חד – משמעיים . עם זאת, אין להם תחליף כאשר צופים אל פני העתיד ומנסים לעצבו . אנו נסתפק באמירה שגם באשר לשאלה זו נותרה האמת האוניברסלית הברורה מאליה : הכל עומד ויעמוד במבחן היכולות . האפשרי - רצוי, הבלתי אפשרי - הרה אסון . לא נוכל להידרש לסוגיות רבות נוספות באזורנו : טורקיה וסיפוח אזורים כורדיים, איראן וחזון גדולתה באזור, סדאם חוסיין והרפתקת כיבושה של כוויית ועוד ועוד . נתמקד בכמה הזיות סיפוח, כולן כבר נחלת העבר . מצרים הפרלמנטרית והזיית סיפוח סודן ( מ – 1899 ועד המהפכה של 1952 ) ; הנוצרים בלבנון וכינון "לבנון הגדולה" ( מ – 1920 ואילך ) ; הלאומיים הערבים לפלגיהם וכמה מניסיונותיהם לעצב את גבולותיהם, כולל סיפוח הגדה המערבית על ידי המלך העבר – ירדני עבדאללה הראשון ( 1950 ) ; חזון המעצמה הכל – ערבית "מן האוקיאנוס [ האטלנטי ] ועד המפרץ [ הפרסי ] " של גמאל עבד אל – נאצר ( שקרסה סופית ב – 1967 ) ; הזיית "הכל או לא כלום" של הפלסטינים, מכשלתה העצמית, החברתית והפוליטית בדרכם ל"נכבה" של 1948 . כמו כן נדון בתנועה הציונית באשר להגשמתה הטריטוריאלית עד ההזיה החריגה : "מלכות ישראל השלישית" של בן – גוריון לאחר מלחמת סיני ( אשליה בת יומיים, בנובמבר 1956 ) . אשליות, ובעיקר אסונות, של מי שעברו כל גבול . 14 הזיות סיפוח

האוניברסיטה הפתוחה

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר