נרטיב אישי כפתח דבר/ עמיה ליבליך

עמוד:12

12 | כיצד לראיין למחקר איכותני - גישה התייחסותית בקבוצות טיפוליות ? אני יכולה לעורר וליזום, לשאול על הנושא, לשוחח עם אנשים שיש סיבה להניח כי סיפוריהם יהיו מעניינים ומאלפים . הסיפורים שיספרו לי, דעותיהם ותחושותיהם, יהיו החומר למחקר שלי . כך ''המצאתי'' את הריאיון הנרטיבי המחקרי, שהיה כמובן קיים, כמו אותו גלגל מיתולוגי, אלא שלא ''בבית ספרנו'', לא בארגז הכלים שבו הורגלתי להשתמש כפסיכולוגית חוקרת באקדמיה . כאן אעשה אתנחתא ראשונה בסיפור ההתפתחות שלי כדי לפנות מקום לתובנה מאוחרת : בצומת מכונן זה בחיי חברו שני גורמים מקצועיים ואחד אישי : הגורם המקצועי - אקדמי הראשון הוא שהייתי אז, ועודני עד היום, אשת מחקר, יוזמת ומחפשת מידע שיוביל להבנה . הגורם השני, שאפשר לכנות אקדמי - קליני, הוא שבזכות הנחיית הקבוצות ולימודי הגשטאלט הייתה לי זיקה לסיפורים שמסַפרים מטופלים במהלך הקשר הטיפולי . הגורם האישי הוא הדחף להבין את מה שמעיק עליי עצמי כאזרחית הארץ - מחיר המלחמה . אני מאמינה כי שלישייה דומה של גורמים מדריכה כמעט כל חוקר איכותני : 1 הסקרנות המחקרית, הרצון והיכולת להאזין לזולת והעניין האישי העמוק בנושא הנחקר . ברור לי כי כישוריי הקליניים, אף שהיו מועטים, תרמו לבחירה שעשיתי בשיטת הריאיון הפתוח, המכיל והאמפתי . זו השיטה שספרה של ג'וסלסון מלמד גם את מי שלא בא מהשדה הקליני ( אגב, הכשרה קלינית היא לפעמים לרועץ למראיין, שכן היא מכווננת להפעיל שינוי ולא רק ללמוד את הדברים כמו שהם – והרי זאת מטרת הריאיון המחקרי ) . רוב החוקרים הנרטיביים מגיעים לעבודתם המחקרית מרקע של עבודה מקצועית עם בני אדם בסביבתם הטבעית - בחינוך, בהוראה או בעבודה סוציאלית, בקרימינולוגיה, בייעוץ או בטיפול לסוגיו . יש הבוחרים בגישה האיכותנית מתוך ביקורת ואפילו שאט נפש מהעבודה המדעית הכמותית שבה התנסו, עבודה הפורטת לקטנות, סופרת ומונה את ההתנהגות האנושית ואת החוויות העשירות שכולנו מכירים מניסיוננו . במשך השנים התחוור לי מקומו של הריאיון הנרטיבי על הרצף שבין ריאיון הסקר לבין ריאיון האינטייק של המטפל או היועץ החינוכי . בקצהו האחד של הרצף נמצא הריאיון המובנה, הסגור, שלו מספר שאלות קבוע ולכל שאלה כמה קטגוריות תשובה שנקבעו מראש, כגון הנהוג בסקר צרכנים או במשאל פוליטי שנערך בטלפון . כאן עובר המראיין על מהלך זהה לחלוטין עם כל מרואיין, 1 בפרק זה השתמשתי בלשון זכר – חוקר, מראיין, מרואיין – כדי להימנע מסִרבול מיותר, אך כוונתי היא כמובן לשני המינים .

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר