|
|
עמוד:10
בפתח הקובץ 10 שחשיפה זו התמקדה בגיל הרך, הובילה מרכזיותם של שירים בעבודה החינוכית בגיל זה לפעילות ענפה של יוצרים, מחנכים ואנשי לשון למען מילוי החוסר בתחום זה של התרבות העברית . זהר שביט טובעת את המושג "ביות" ( domestication ) כביטוי להפיכת הזר והרחוק לקרוב ולמוכר, כדי שהקורא ירגיש בן בית . במאמרה היא בוחנת כיצד בתקופת היישוב ובשנים הראשונות להקמת המדינה בא לידי ביטוי המתח בין הרצון לתרגם לעברית את ספרות העולם – כלומר, להביא "הביתה" את הזָר, לבין השאיפה להפוך את הזר לקרוב . את המתח הזה היא בוחנת בשורה של טקסטים לילדים שנחשבו קלאסיים, ולכן ביקשו המתרגמים והוצאות הספרים לעשותם גם לחלק בלתי נפרד ממדף הספרים העברי . זיוה שמיר בוחנת את שירת ביאליק לילדים, ומתארת את האופנים בהם הטמיע ביאליק באופן מוסווה ובדרך קלילה ואגבית רעיונות אנטינומיסטיים חתרניים . שי רודין עורך מיפוי רחב של ביוגרפיות המיועדות לילדים ולנוער ומזהה שני גלים מרכזיים המאפיינים את הז'אנר בספרות הילדים והנוער הישראלית . בגל הראשון, המוקדם יותר, מוקדשות ביוגרפיות לאישים יהודים שתרומתם המרכזית היא בעיצובו של הרעיון הציוני ובתקומת עם ישראל בארצו . גל זה מתחיל בשנות השישים של המאה העשרים . במסגרת הגל השני, המאוחר יותר, הוקדשו ביוגרפיות גם לאישים הקשורים לפוליטיקה וליצירה הכלל-עולמית : במדע ובאמנות, בקידום זכויות אדם ואזרח ובהנחלתו לילדים של השיח הפמיניסטי והפוסט-קולוניאלי . למן תחילת שנות האלפיים הוא מזהה ששתי המגמות פועלות במקביל זו לזו . יחד עם זאת, הוא מזהה גם חוסרים, דוגמת ביוגרפיות של אישים מזרחיים . הביוגרפיה מצטיירת אפוא כז'אנר המשקף תפיסות פוליטיות וערכיות . עינת ברעם אשל בוחנת את ההנחה הרווחת במחקר, כי ספרות הילדים של יהודה אטלס ובני דורו מבקשת להתנתק מהפואטיקה שמייצגת מרים ילן-שטקליס . על אף הבדלי הדורות, המאמר דן ביסוד ה'המשך' הקושר בין יצירתם השירית של השניים . ברעם אשל קוראת את מפת ספרות הילדים לא כמפה של מהפכה אלא כמפה של השינוי ההדרגתי שחל בה מאז תקופת היישוב ועד לזמננו, מתפיסת ילדים כאובייקטים ( לחינוך ולהטמעת ערכים לאומיים ) לתפיסתם כסובייקטים ( פרטים בעלי תודעה עצמית ועולם פנימי עשיר שניתן לקיים עימם דיאלוג, ללמדם ובה בעת ללמוד מהם ) . הן ילן- שטקליס הן אטלס היו שותפים לתהליך זה ותרמו לו בערעור מבנה הכוח הבין-דורי המאפיין את ספרות הילדים ובפריצתם את סדרי השיח האופייניים לשירת הילדים העברית, כל אחד מהם בהתאם לנורמות של תקופתו .
|
|