|
|
עמוד:12
הקדמה 12 באופן שאינו משקף בהכרח את העולם הממשי . הפרדוקס הוא, אם כן, שאנו זקוקים לגבולות, לקטגוריות ולהמשגות על מנת להבין את העולם ואף לחוות אותו, אולם אלו הם גם אמצעים של כוח המגבילים ומצמצמים את הבנתנו ופעולתנו בעולם ( 2011 , Jones ) . גם בשדה התכנוני אנו רגילים לחשוב באמצעות קטגוריות . תכנון, כשדה המבוסס על רעיונות מופשטים, זקוק לקטגוריות כאמצעי לטשטש את השונות ולצמצם את הריבוי ביצירתן של יחידות והבחנות ברורות . במובן הזה קטגוריות ומושגים תכנוניים אינם רק יוצרים את המרחב ומגבילים אותו, אלא גם מהווים שיקוף של היחס בין כוח לקבוצות חברתיות, בין כוח לעיצוב המקום ( חתוקה וקלוש, 2005 : 122 ) . כך שקטגוריות הן חלק מאותו "מרחב מופשט", מהידע האוטונומי של אנשי מדע ומקצוע, שאין בו דבר מתכונות הסובייקט, אף על פי שהוא משפיע עליו באופן ישיר ( שם : 122 ) . הדיון הביקורתי על ה"מרחב המופשט" ניסה לקשור מחדש בין התפתחותו של גוף הידע למקום ולפתח תהליכי עבודה שיאפשרו התערבות ומעורבות של השחקנים השונים בעיר ( פנסטר, 2012 ) . ואולם למרות הניסיון של הדיון הביקורתי לאתגר את גוף הידע ואת תהליכי העבודה במרחב, שינוי של השפה התכנונית באמצעות המשגה חדשה, כאמצעי לשינוי של יחסי הכוח במצב נתון, הוא משימה קשה מאוד ורבים החוקרים ( גם אלו הביקורתיים ) הממשיכים להשתמש בקטגוריות קיימות ובאישוש של הסדר הקיים . שהרי, להמשיג, לתת שם חדש לפעולה, תופעה או תהליך, זו משימה שדורשת התרחקות והזרה שמסייעות לנו לשוב לזירה היומיומית עם תובנות חדשות . המודעות למקום ולחוויה היא רק השלב הראשון בתהליך לקראת ההמשגה . בשלב השני נחוץ גם דמיון . הדמיון הוא אותו מרחב ספקולטיבי שבו האדם מערער על מה שהוא רואה וחווה ומחליט להיות סוכן פעיל ביצירה של משהו חדש . בפעולת הדמיון האדם משתמש בכלים קוגניטיביים כדי להמציא או לשכלל את החוויה והמקום . במילים אחרות, בתוך העולם הזה, בגוף שתמיד קשור למקום, להקשר היסטורי, למניפולציות המושפעות מיחסי כוח, יש חשיבות לדמיון שבאמצעותו ניתן לכונן המשגות חדשות, לאתגר מניפולציות אלו ולבנות עולם מושגים חדש . הדמיון והמודעות למושגים הם למעשה הכלים המרכזיים ( ואולי היחידים ) שיש לנו, בני האנוש, בשינוי של הסדר החברתי והמרחבי .
|
|