|
|
עמוד:11
11 התחדשותה של מסורת בהיעדר מקורות בכתב השלימו במידה רבה את החסר ראיונות עם יוצאי כורדיסטן בני 18 עד 80 . המבוגרים שבהם עלו מאזורים שונים בכורדיסטן . המרואיינים מתגוררים בערים וביישובים כפריים ברחבי הארץ , בעיקר באזור ירושלים , ובהם חוקרי העדה ובעלי תפקידים בארגון יוצאי כורדיסטן . העדויות מהראיונות הן בבחינת אוצר בלום להבנת התפתחות החגיגות ולניתוח מרכיביהן המסורתיים והמודרניים . הסיפורים נותחו בשיטה איכותנית , על פי מודל הניתוח שהציעו ליבליך ואחרות ) ,1998 . Lieblich et al ( . שיטה זו מבוססת על התפיסה הפנומנולוגית , השואפת להבין את החיים החברתיים דרך 2 באמצעות הסיפור היא מבקשתעיניים של אנשים שחוו אותם . לחשוף תופעות חברתיות , תקופה היסטורית וזהות אישית , שכן סיפור חיים אינו מייצג מקבץ אירועים מקרי אלא את בחירתו של המספר ) במודע או שלא במודע ( באילו אירועים להתמקד . מבחירה זו עולה המשמעות והפרשנות שהפרט נותן לחייו ולאירועים 3 סיפור החיים מסופר גם על פי תבניות תרבותיותשונים שחווה . 4 לכן ניתוח סיפורי החיים מאפשר לנו לעמוד על התכניםמסוימות . התרבותיים המנחים את המרואיינים ועל ההקשר ההיסטורי והחברתי שהשפיע על כינון זהותם . בשימוש במתודה הנסמכת על עדויות מאוחרות של אנשים יש מגבלה , האופיינית למחקר של סיפורי חיים בכלל : בגיל מבוגר יש נטייה להשלים במידה רבה עם אירועים ועם קונפליקטים 5 לכן אפשר שבתיאורי חגיגותולעשות אידיאליזציה של העבר . הסהרנה הראשונות הושפעו המרואיינים גם מחוויותיהם במהלך 2 . 1997 Van Manen, Frank and Vanderburgh, 1986 . 3 ; לומסקי – פדר , 1998 . 4 . 2001 Narayan and Kenneth, 5 . עצמון , 2001 : 137 ; 1981 Bertoux,
|
|