מבוא

עמוד:14

14 אריה גרוניק ( החל במישור הכלכלי, דרך המישור הצבאי וכלה בזה הפוליטי ) לטובת שמירתה של הניטרליות . ככל שגדלה הסתמכותה של המדינה על המרכיב הפוזיטיבי כן גדלים הסיכויים שתסטה ממסגרת הניטרליות המסורתית, עד כדי הפרתה, בעוד שהישענות מוצלחת על המרכיב הנגטיבי מקטינה את הזדקקותה של המדינה לסטיות מהניטרליות שלה . בהישענות על המרכיב הפוזיטיבי מבקשת המדינה הניטרלית להדגיש את הצדדים ההומניטריים והפוליטיים שבמדיניותה ( ומכל מקום, לא את אלה הצבאיים ) . הישענות על המרכיב הנגטיבי, לעומת זאת, מחייבת להבליט דווקא את הממד הצבאי שבניטרליות . היעדר רגישות מספקת מצד המדינה הניטרלית לתנאים הסביבתיים שבהם היא נתונה - המתבטא בהישענות על המרכיב האופרטיבי בשעה שזה אינו מתאים לסביבה זו, או לחלופין באי – מציאת השילוב האופטימלי בין שני מרכיבי הניטרליות - יוביל קרוב לוודאי לכישלונה של הניטרליות . נהוג לחלק את הניטרליות לארבעה אבי – טיפוס שונים : ניטרליזציה, ניטרליות מסורתית, ניטרליות תמידית ואי – הזדהות : * הניטרליזציה היא מדיניות אשר נכפית על המדינה באמצעות הסכמים בין – לאומיים . מאפיין בולט של מדינה כזאת הוא היותה ניטרלית שלא מתוך בחירה, ולפיכך אין היא יכולה לשנות את מעמדה לפי רצונה . * הניטרליות המסורתית מאופיינת בעיקר בחופש הבחירה . בחירה זו מעוגנת בעקרונות ובמסורת הניטרלית, הטבועים בה חזק כל כך עד כי קיימת סבירות גבוהה כי היא תילחם רק אם היא עצמה תותקף . * הניטרליות התמידית מהווה מצב שבו מדינה מסוימת בחרה

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר