הקדמת שד”ל לקהלת

עמוד:13

ראיתי מפרש לא ראשון ולא אחרון, שימצא אל החלום הזה פתרון, ולפי דרכי יובן הדבר בלי שום סלף, כי כשרצה קהלת לומר שאין אשה טובה אפילו באלף, רצה שמחריבם מהן יֵצֵא, וכתב בספרו ראה זה מצאתי אמרה בת שבע וכיוצא, והחכמים כתבו שם המחבר תחת שם האשה החשובה, והניחו ’אמרה’ למען יהיה ללעג כאלו נשתנה לנקבה, וכן בחתימת הספר קהלת כתב הבל הבלים אמר המלך החכם, כאלו הם דברי המעתיקים אשר ערבו דברי הספר אל חִכָּם ( וראיה לדבר מן המאמר אשר אליו נצמד, ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד, שענינו מלבד שהיה חכם עוד עשה זה הדבר, ואין אומרים מלבד אלא על מה שהוזכר כבר ) והחכמים מחו מלות המלך החכם, וכתבו תחתיהן שם קהלת כדרכם, רק השאירו הה”א, לזכר עולם על זיופו תְהֵא . והכותב הזה בתחלת בית שני היה, אחרי אשר גלתה בבבל האומה העבריה, וטוהר הלשון נסע וילך, על כן אין תאר קהלת כתאר בני המלך, ועוד ראיה כי לא נכתב עד אחרי מות שלמה, כי הוא לא היה חותם שמו, אלא שלמה בן דוד מלך ישראל ולא היה מוסיף מלת ’בירושלם’, כי עדיין לא נחלקה הממלכה לשתים, והוא דבר הראוי להִשָאֵל, מה טעם במשלי כתוב ’משלי שלמה בן דוד מלך ישראל’, ובקהלת מוסיף בירושלים, לא אחת ולא שתים, כי גם בתוך הספר חוזר ואומר ’אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם’ ; ועוד כתוב בו ’על כל אשר היה לפני על ירושלם’, וכל זה ממה שיוכיח כי ספר קהלת איננו מעשה ידי שלמה, רק אחד מן האחרונים כתבו בשמו, ואע”פי שבדורו נודע הדבר לחכמים, הנה נשכח ברוב הימים, והאמינו בו הדור האחרון, כי תשכחן ראשונות ולא יהיה להן זכרון, ובפרט מה שקרה בתחלת בית שני אין להפלא אם כבר נשכח, מאחר שנשכח גם מספר השנים ההנה כאשר בספר מאור עינים מוכח . וכאשר התברר הדבר הזה אצלי, אז ינוח לי, ואמרתי אחרי אשר באתי עד הלום, אולי כל דבר על מקומו יבא בשלום, ולא יהיו עוד דברי קהלת כדברי חלום, כי נוכל לפרש כל מאמר כמשפטו, וכל מקרא על פי פשוטו, ואם יהיה דבר מגונה בעקבו כרוך, קולר תלוי בצואר קהלת והמלך שלמה ברוך . אז אזרתי חלצי ונסיתי לכתוב עליו פירוש, והנה דבריו מתחוורים מאליהם כשחר פרוש, ועלה בידי למצוא טעם לרוב דבריו, וכל מקרא נקשר עם שלפניו ועם שלאחריו, ולא הוצרכתי לעוות שום מקרא או לפרשו בתוספת ומגרע, אך פרשתי כל דבר כמשמעו אם טוב ואם רע . ומדי התבונני בו שבחתי בלבי את חכמינו ז”ל אשר נחלקו אם הוא מטמא את הידים, ושבחתי גם כן מי שבקש לגנזו, ומי יתן והחזיקו חבריו במעוזו . וכראותי תכונת הספר מפאת עצמו, ושגם רבותינו לא כלם היו חולקים כבוד לשמו, אז אמרתי מי יודע אם למיעוט חשיבותו בעיני אבותינו הצדיקים, לא נפלו בו קצת טעיות מעתיקים, יהיו גם המה בעוכרינו, הגורמים לקצת מדבריו שלא יהיו מובנים אצלנו, כי אמנם אין ספק כי חשיבות הספר בעיני הבריות, תשמרהו מן הטעיות, כאשר הנך רואה, בחלופי נסחאות שבין מערבאי למדנחאי, כי אע”פ שהם רבים, אינם אלא בנביאים ובכתובים, אין אחד מהם בתורה הקדושה, כי לרוב חשיבותה יחוש כל סופר להגיה ספרו בחקירה ודרישה, ואם כן הדבר נקל, הקדמת שד”ל לקהלת תקפ”א 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא