ירמיה

עמוד:3

3 פ יר ו ש ש ד " ל ל יר מ י ה ו א לעשות בו כרצונו . והטעם אמר שנתתי דברי בפיך, הנה כל מה שתדבר יתקיים הן לטוב הן לרע . והרי זה ( דרך משל ) כאלו נתתיך שליט בגוים ובממלכות לעשות בהם כחפצך : לנתוש . משל לקוח מעקירת הנטיעות כמו ולנטוע על נטיעתן, וכן למטה ( מ"ב י' ) 'ונטעתי אתכם ולא אֶתּוֹשׁ' : ולנתוץ . הוא על הבנינים והוא הפך לבנות : [ יא ] מקל שקד אני רֹאה . הכירו בעלהו ובפרחיו ( רוז' ) . ולא כדעת רד"ק ( ואחריו ר' מאיר אבערניק ) שלא היה בו עלה ובכל זאת הכירו ושעל כן אמר לו היטבת לראות . כי אין היטבת לראות שבח לו על שהבחין והכיר המקל, אלא כאומר יפה הראיתיך מקל שקד, כי כך יהיה שאשקוד על דברי והנה דבר הגון וצודק ראית : [ יב ] כי שֹקד אני . לשון הנופל על הלשון . ואין הכוונה כי ממהר אני לקיים דברי כמו השקד שממהר להוציא פרח . שאם כן היה לו לומר כי ממהר אני . כי אמנם אין שרש שקד מורה על מהר כי אם על ההשגחה, על הדבר בלא התרשלות ובלא שכחה . וגם הענין הזה לחזק את לבו שלא יירא מלדבר אל העם, כי לא יטוש ה' את הדברים אשר ישים בפיו לעשותם : [ יג ] סיר נפוח . מעלה עשן ברתיחתו, ודוגמתו 'מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ' ( איוב מ"א י"ב ) . והסיר הוא משל לעיר הבאה במצור על דרך 'הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר' ( יחזקאל י"א ג' ) : ופניו מפני צפונה . מלת מפני לא תתפרש בדיוק, לפיכך נראה לי שהיה כתוב מפני' כלומר מָפְנִים כמו 'מדרך שער העליון אשר מָפְנֶה צפונה' ( יחזקאל ט' ב' ) . ולענין פירוש המליצה נראה לי כפירוש ר' יוסף קמחי, כי הצד שהיו מכניסים בו האש תחת הסיר היה לצד צפון וזה היה סימן שהמבעיר את המלחמה והרעה יצא מצד צפון . והנה כששאל לו מה אתה רואה, לא שאל לאיזה צד הוא פונה, ולא היה לירמיהו להשיב על זה . אמנם להיות שהכל היה במראה הנבואה, גם תשובת ירמיהו היתה כרצון האל : [ יד ] מצפון . מבבל . והנה בבל איננה צפון ארץ ישראל כי אם למזרחה . וכתב החכם בושארט כי הבאים מבבל לא"י היו צריכים ללכת דרך צפון, דרך רבלה וחמת שהן לצפון א"י . וזה מפני המִדְבר שבין בבל וא"י . ועדיין קשה מה שכתוב אחר זה 'הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה' כי זה לא נאמר בבחינת דרך בואם אלא בבחינת מקום מושבם . לפיכך נראה לי כי וַיְהִ֤י דְבַר- וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַֽאֲבִ֣יד וְלַֽהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ : יא יְה וָֹה֙אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָֽה-אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָֽאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל וַיֹּ֧אמֶר יְה וָֹ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּלִרְא֑וֹת שָָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה : יב וַיְהִ֨י דְבַר-יְה וָֹ֤ה | אֵלַי֙ כִּֽי-שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל-דְּבָרִ֖י לַֽעֲשֹׂתֽוֹ : יג שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָֽאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וַיֹּ֥אמֶר יְה וָֹ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙תִּפָּתַ֣ח וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה : יד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא