|
|
עמוד:438
את הצורך במאבק ובמעורבות הפוליטית והצבאית המערבית , כפי שהיה כאשר הייתה הארץ תחת השלטון הטורקי המוסלמי . הדבר הקטין בהרבה גם את המעורבות , התחרות וההשפעה של הכנסיות הנוצריות . שכן מצד אחד הייתה הארץ פתוחה עתה לפעילותן בצורה חופשית , מצד אחר למעצמות האירופיות לא היה עתה כל עניין מיוחד לתת להן גיבוי לפעילותן בעיר . ברור גם שהבדלי הזמנים מבחינת אופי הפעילות הפנימית הנוצרית , בין אלו של המאה התשע עשרה לאלו של המאה העשרים , השפיעו בכיוון זה . החברה הערבית בעיר באותם ימים עדיין לא הייתה מגובשת . זוהי אמנם תקופת ראשית התעוררות התנועה הלאומית הערבית ; עקב ההתנגדות הערבית לרעיון הציוני ולפעילות היהודית בארץ החלו מתגבשות בחברה הערבית התארגנויות פנימיות . אך מבחינת התרומה להתפתחות העיר חלקו של הגורם הערבי באותה תקופה היה עדיין מצומצם מאוד . העירייה ומוסדותיה נמצאו בשליטה ערבית , אך התפקיד שיועד לגוף זה בפיתוח העיר היה מוגבל ביותר . נוסף על כך , סכסוכים בין פלגים בחברה הערבית הירושלמית , באותן שנים , החלישו אף הם את יעילות הפעילות של חברה זו ושל גוף העירייה שבו שלטה . . 4 שני הגורמים שהזכרנו , שהיו הקובעים העיקריים בהתפתחותה של ירושלים בראשית תקופת השלטון הבריטי בעיר , הם גם שהביאו למחדלים העיקריים בפיתוחה של העיר באותה עת ; מחדלים שגרמו לאחר מכן , בהמשך תקופת המנדט הבריטי ובמידה ניכרת אף עד היום , לאי גידולה של העיר ולבעיות המרכזיות במצבה הכלכלי . הראשון מביניהם הוא הממשל הבריטי שלא דאג להכניס לעיר תעשייה , לא טיפל בבניית מבני מגורים מתאימים בעיר לקליטת אוכלוסייה חדשה , ולא סיפק תמריצים כספיים לפיתוחה של העיר מבחינה כלכלית כמרכז עירוני גדל ומתפתח . דומה כי מאחורי אי פעילות זו של השלטון הבריטי עמד העיקרון המדיני הבריטי שלא להשקיע כספים מהמרכז שלהם באנגליה בארצות שבהן שלטו , אלא להשתמש בארצות אלו אך ורק במקורות הכספיים המקומיים עצמם . מדיניות זו הייתה בעוכריה של ירושלים , שכן בעיר זו כמעט לא נמצאו מקורות תקציביים מקומיים לפיתוחה של העיר , ובמקורות כלכליים טבעיים הייתה דלה . נראה שהדבר גם תאם את השקפתם העקרונית של הבריטים באשר לירושלים , שכן הם חשבו שצריך להמשיך ולשמור עליה בעיקר כעיר היסטורית קדושה . גם הגורם היהודי לא דאג להמשך גידול האוכלוסייה היהודית החדשה בעיר , לא כיוון חלק ניכר מהעולים החדשים לקליטה כלכלית בעיר ולא דאג לשילוב מפעלים יצרניים משלו בתוכה . רעיונות , הצעות ותכניות רבות הועלו אמנם על ידי המוסדות הציוניים לפיתוח העיר ; ועד הצירים , ההנהלה הציונית , חברת יהכשרת הישובי ומנהיגים ציונים רבים דיברו גבוהות על פיתוח ירושלים , אך מעט מאוד מכל אלה הוגשם , וגם זאת בעיקר בזכות הפעילות של תושבי העיר עצמם . כמעט כל אשר נעשה ונבנה בעיר בתקופת המנדט הבריטי , נעשה ונבנה בידי תושבי העיר הוותיקים עצמם , שמאסו במגורים הקודמים ושאפו לצאת למרחבים חדשים . מבחינה זו יש לראות בתופעות הבנייה וההקמה של שכונות יהודיות חדשות בירושלים בתקופת המנדט את המשך תהליך הבנייה של שכונות דומות בשלהי השלטון העותימאני , אשר מקימיהן שאפו גם הם לצאת מן החומות לבנייה חדשה , מרווחת ונוחה יותר . אך בניגוד למצב במאה התשע עשרה , שבה הייתה ירושלים מרכז יעד אידאולוגי בעבור העולים היהודים החרדים , בני 'היישוב הישן , ' ומרכז משיכה בעבור אנשי עדות המזרח המסורתיים לקבוצותיהן
|
|