|
|
עמוד:381
מלריה ועוד , אשר סיכנו את חיי התושבים . הממשל הצבאי תיקן ופתח בתי חולים ; הקים בתי מרקחת ומרפאות ציבוריות ; ארגן ניקוי סדיר של הרחובות ואיסוף אשפה מהבתים ; קבע תקנות מחמירות בנושאי שמירת היגיינה , עם עונשים כבדים למפירים אותן ; והחל לפעול בשיטתיות לניקוי , תיקון וחיטוי בורות המים , שהיוו מפגע בריאותי עיקרי בעיר . הבעיה השלישית שבפניה ניצב המושל הצבאי ואשר לא נמצא לה פתרון מלא , הייתה זו של אספקת מים לעיר . עם כניסת הבריטים לירושלים גילו שקיימת בעיה חמורה של מחסור במים ; התוספת של חיילי שתי דיביזיות בתוכה החמירה מאוד את המצב . העיר נמצאה במצב של גוויעה בצמא . פתרונות חלקיים הוצאו לפועל כבר בראשית , 1918 אז הוחלט על הנחת קו צינורות ברזל ( ולא חרס ) ראשי , באורך 24 ק"מ , שישמש להבאת מים לעיר ממעיינות עין ערוב שבדרך לחברון . ביוני 1918 זרמו 250 , 000 גלון 1 , 125 ) מ"ק ) מים לעיר מדי יום " . המים הוזרמו למאגר שנבנה במקום הגבוה ביותר בעיר באותם ימים , _ב'רוממהי , לשם הגיעו בעיקר בעזרת משאבות . משם זרמו המים בגרוויטציה במערכת צינורות , ראשונה בהיסטוריה של העיר ירושלים , לאורך רחובותיה הראשיים , לכל חלקי העיר . בצדי הרחובות הותקנו ברזים לחלוקה כדי לספק מים לכל השכונות . המים הגיעו אף עד למטה הראשי של כוחות הצבא , שהיה על הר הצופים . החלה מתארגנת מערכת הזרמת מים לבתים , ומאות בתים חוברו לרשת שהביאה לראשונה מים זורמים לבתי העיר . הבעיות הדוחקות של צורכי המים נפתרו , אך הבעיות היכרוניות' נשארו . גידול האוכלוסייה בעיר ורצף של שנות בצורת החריפו בשנים הבאות את הבעיה וחייבו מציאת פתרונות נוספים , יסודיים יותר . הפתרון הבסיסי נתבצע רק ב , 1934 עם הנחת צינור המים מראש העין ( ממעיינות הירקון ) לירושלים . עם זאת חשוב לציין כי האוכלוסייה בעיר המשיכה להשתמש גם במי בורות , כמעט לכל אורך תקופת המנדט הבריטי . בעת הבנייה של מבני מגורים ושכונות חדשות בעיר , היו חייבים תמיד לדאוג לבניית בורות מים מתאימים . אלא שבעיר החלו המים הזורמים למלא יותר ויותר את התפקיד המרכזי , לצורכי ציבור , לבנייה ואף למגורים בבתים . עד שנת 1923 נמצא הטיפול בנושא המים בעיר בידי מושל מחוז ירושלים באופן ישיר , והוא אף שימש ווו ז ועדת המים שעסקה בבעיות דוחקות בנושא . החל מ 1923 עבר הטיפול לידי העירייה , אולם הממשל הבריטי השתתף בכל פעולה לשיפור המערכת , והוא אף שבנה את מפעל המים מראש העין . בד בבד עם הדאגה למזון , מים ובריאות , דאג הממשל הצבאי גם לבעיות הדיור של תושבי ירושלים , שהצפיפות בה הייתה רבה וששיתוק עבודות הבנייה בה , בזמן המלחמה ולאחריה , גרם למחסור בדירות ולהפקעת מחירים . הממשל לא בנה בתים חדשים , אך טיפל במצוקת 15 ביגר תשל"ו ( לעיל הערה , ( 12 עמ י ; 179 שילוני ( לעיל הערה ( 6 במיוחד הפרסומים מ 1987 ואצל אליאב ; עי שמלץ , יהתמעטות אוכלוסיית _ארךישראל במלחמת העולם הראשונה , אליאב ( לעיל הערה , ( 6 עמ י . 47-17 16 ראה : ביגר תשל"ו ( לעיל הערה , ( 12 עמי ; 180-179 סמואל ( לעיל הערה , ( 8 עמ י 17 . 330 פירוט בעניין אספקת המים לירושלים בתקופה ההיא , ראה ביגר תשל"ו ( לעיל הערה , ( 12 עמי 190-187 , 181-179 והמקורות שם . כמו כן הנ"ל ( לעיל הערה , ( 7 עמי ; 167-166 הנ " ל , בינויה של ירושלים בתקופת השלטון הבריטי ; 1917-1948 לבסקי ( לעיל הערה , ( 6 עמי 18 . 189-187 ביגר ( לעיל הערה , ( 7 עמי . 167-166
|
|