|
|
עמוד:י
עסקו במערות _בית גוברין , וכן מאמרו על 'השימוש החקלאי בקרקע בחבל לכיש' - מחקרים שנבעו בעיקרם מתוצאות עבודת המוסמך שלו ; לאחר מכן המאמרים על הכנרת ( נסיגת חופה הדרומי , תנודות מפלסה , ( על מוצא הירדן מהימה ועל מאזן המים ביימת הלשון הקדומה - פרסומים שביסודם הם פרי עבודת הדוקטור שלו . בהמשך דרכו המדעית כתב בן אריה בכיוון חבלי מאמרים נוספים , העוסקים בשימוש חקלאי בקרקע ובגאוגרפיה יישובית של מספר אזורים בארץ . ציון הדרך השני בביוגרפיה האקדמית של בן אריה הוא ההתלבטות שלו באשר למהותו של תחום הלימוד המכונה יגאוגרפיה היסטורית . ' בן אריה לא היה שלם עם ההגדרות שהיו מקובלות על הארכאולוגים וההיסטוריונים בארץ לגבי תחום זה , כולל מוריו במחלקות אלו באוניברסיטה העברית ( הגדרות אשר במידה רבה קיימות עד היום בקרב חוקרים רבים במקצועות אלו . ( בשהיותיו בחוץ לארץ למד לדעת כי בקרב הגאוגרפים שבנכר ניתנת משמעות רחבה ודינמית הרבה יותר לתחום הגאוגרפיה ההיסטורית . בעקבות זאת לאחר שובו ארצה פרסם את מאמריו המתודולוגיים הראשונים בתחום לימוד זה , תוך הצגת הדעות שאליהן התוודע . שניים ממחקריו אלה , שנחשבים לפרסומים המתודולוגיים ה'קלסיים י בתחום , ניתנים במבחר הזה . בן אריה לא הסתפק במאמרים בלבד , אלא אף השריש השקפות אלה בקרב תלמידיו הרבים במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית . במהלך הדור האחרון הקים קבוצה גדולה של תלמידים חוקרים , אשר הלכו בעקבותיו והפיצו את דרך הלימוד האקדמית בתחום הגאוגרפיה ההיסטורית באוניברסיטה העברית בירושלים וגם באוניברסיטאות האחרות בארץ . התעניינותו של בן אריה במהותו של תחום הלימוד הגאוגרפי היסטורי ( במיוחד זה של ארץ ישראל ) ובענפי מחקר הקרובים אליו , הנמשכת ער היום , מצאה את ביטויה בזמן האחרון בשני מחקרים חדשים שלו העוסקים בנושא זה . ציון דרך שלישי שברצוננו להדגיש בדרכו האקדמית של יהושע בן אריה , הוא המסקנה האסטרטגית שאליה הגיע כבר באמצע שנות השישים , בעת שהיית ההשתלמות הראשונה שלו בחוץ לארץ , כי במחקר הגאוגרפי היסטורי יש לנקוט דרך של לימוד תקופתי . לדעתו , היכרות מעמיקה עם התקופות הנחקרות - כולל התנאים , המצבים והרוח המיוחדת ששררו בכל תקופה ותקופה - הכרחית ללימוד הגאוגרפי היסטורי כמו לכל לימודי העבר . אף שהסכים כי כמו במחקרים היסטוריים כך גם במחקרים גאוגרפיים היסטוריים מסוימים יש מקום ללימוד נושאי אורכי ( ורטיקלי , ( החותך תקופות , התמיד בן אריה בהשקפתו כי עיקר הלימוד צריך להיעשות בהתאם לתקופות ההיסטוריות השונות . הגישה התקופתית השתלבה היטב בגישתו לעניין מקורות המחקר : הוא קיבל את השימוש במקורות ראשוניים בני התקופה כהכרחי במחקר גאוגרפי היסטורי , אם כי לשיטתו סוגי המקורות ומשקלם היחסי יהיו לעתים קרובות שונים מאלו של המחקר ההיסטורי העוסק באותה תקופה , מאחר שמטרות המחקר של שני תחומי הלימוד שונים במהותם . ראה התפתחות לימוד נושא ידיעתה של ארץ ישראל בעת החדשה עד להקמת מדינת ישראלי , קתדרה 100 ( תמוז תשס"א ) ( בדפוס ;( חקירת ארץ ישראל באוניברסיטה העברית ער / 1948 ספר תולדות האוניברסיטה , ב ( בהכנה . (
|
|