|
|
עמוד:9
ןבוא ל החינוך הקיבוציב ביההווהה ךינ ח אלון גן | 9 אבקש להציג כמה תובנות כלליות על החינוך הקיבוצי שניתן לחלץ הן מתהליך הלמידה שערכנו והן מהמאמרים בספר זה . קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי להגדיר ״חינוך קיבוצי״ כשם שקשה ואולי בלתי אפשרי להגדיר את המושג קיבוץ . אף על פי כן ישנם תהליכים שכל מי שחפץ לצקת טעם, תוכן ומשמעות לחינוך הקיבוצי, צריך להכירם . החיים בכלל והשיח החינוכי בפרט הם אומנות המינון, כלומר חיפוש האיזון הראוי בין מתחים המלווים את יסודות הקיום האנושי והחברתי : המתח בין ״אני״ ל״אנחנו״, בין יחיד ליחד, בין פנים לחוץ, בין מסורת לחידוש, בין הסתגרות לפתיחות, בין עידוד המצוינים לדאגה ל״חוליות החלשות״ . החל בראשית דרכו ביקש החינוך הקיבוצי לנתב את דרכו כדי למצוא את שביל הזהב שבין מתחים אלה . יתר על כן, חינוך זה התמודד בעבר ויתמודד בעתיד עם מתחים נוספים הנגזרים מאופיו הייחודי . אחד הבולטים שבהם הוא המתח בין קיום אוטונומיה חינוכית המנותקת מכפיפות להנחיות הממסד החינוכי לבין הצורך והרצון להשתלב בחינוך הכללי . החינוך הקיבוצי נתון כיום לשיח מורכב בין גורמי השפעה רבים המבקשים לעצבו : הקיבוץ הבודד, המועצה האזורית, התנועה הקיבוצית ( אגף החינוך ) והממלכה ( משרדי הממשלה בכלל ומשרד החינוך בפרט ובעיקר ) . בשנים האחרונות אנו עדים להיחלשות כוחו של הקיבוץ הבודד ולהפחתת מעורבותה של התנועה הקיבוצית בעיצוב סדר היום החינוכי ובד בבד להגדלת ההשפעה של המועצה האזורית ושל המדינה . האם תהליך זה מוביל בהכרח לצמצום עד כדי ביטול ייחודו של החינוך הקיבוצי ? על כך שוררת מחלוקת שאת הדיה אפשר למצוא גם במאמרים המופיעים בספר זה . המעבר מבתי ספר קיבוציים אינטימיים לבתי ספר אזוריים ( הן יסודיים והן תיכוניים ) הנתונים בעיקר למרות המועצה האזורית, העצים את הערפול והטשטוש במשמעות המושג חינוך קיבוצי . כפי שאמר מרקס, ״ההוויה קובעת את התודעה״, וכך דומה שאין זה מקרי שבשיח החינוכי של המועצות האזוריות כבר מדברים פחות על חינוך קיבוצי ומתחילים להרחיב את גבולות הגזרה של ההגדרה לעבר מונחים כגון ״חינוך במרחב הכפרי״ ו״חינוך קהילתי״ . תהליך הלימוד שעברנו והמפגש עם אנשי חינוך מתוך התנועה הקיבוצית גילו תופעה שאפשר להגדירה באופן תמציתי כך : ״ככל שהגיל עולה, כך פוחתת הזיקה״ . ניתן לראות מעין מתאם ישר בין גיל הלומד לבהירות המושג חינוך קיבוצי . בגיל הרך ברור למדי מהו חינוך קיבוצי, וקל למנות מכלול רחב של מאפיינים ייחודיים . הייחוד החינוכי הולך ומתעמעם בבית הספר היסודי, ואילו בבית הספר התיכון החינוך הופך ל״רגיל״ יותר וכמעט שאין רואים בו ייחודיות . תופעה זאת היא חדשה יחסית, שכן בעבר ניכרו ״עקבות״ החינוך הקיבוצי גם בגילים הבוגרים ( למשל מודל
|
|