|
|
עמוד:13
3 1 נורית גם אצל ילדים זה מפחיד . אם זה לא במסגרת משחק, אז זה גם מפחיד . האי-רגיל, כשאת יודעת את הרגיל, הוא מפחיד . ענת ואת שבה לעסוק ביציבות של הבית . זה עניין גופני ונפשי אצלך, ולמעשה זה ליבו של מעשה האמנות . נורית ספר השירים החדש שלי "אררט" ( צוחקת ) זה שוב נדנדה . התיבה של נוח מתנדנדת שם על קצה ההר . חשבתי שנחלצתי מהדימוי הזה . ענת אבל זאת הפואטיקה שלך - התקרה עפה, הרצפה מתנדנדת - זאת לא סיטואציה ארכיטקטונית . זה בו-זמנית המקום המפחיד והמקום של ההשראה, של היצירה . נורית נכון . עכשיו, יש עוד דבר שהמאוזן הוא העמדת פנים . כשאני כותבת באמת הכול זז, הכול משתנה, לצערנו או לא . ורק אנחנו רוצים שזה יעמוד במקום אחד . אבל הכול משתנה לחלוטין . "סְפִינַת הַמִּשְׁפָּחוֹת נָחֲתָה עַל רֹאשׁ / אֲרָרָט . מִלְּמַטָּה גַּעֲשָׁהּ עֵירֻמָּה הַקָּטָטוֹנְיָה . / עֲיֵפוֹת מִן הַמַּסָּע הָאָרֹךְ, / הַמִּשְׁפָּחוֹת שָׁתְקוּ . לֹא הָיָה לָהֶן / לוֹמַר דָּבָר לִזְכוּתָן פְּרָט לִשְׂרִידָה . / אֵלֶּה שֶׁהֻכָּה זִכְרוֹנָם יָצְאוּ אֶל חֻרְבָּנוֹשֶׁל הָעוֹלָם . מִי שֶׁיָּרַד לֹא יָכוֹל הָיָה לַחֲזֹר . / בַּתַּצְלוּמִים נִכָּר שֶׁאִבְּדוּ כָּל מְכַנֶּה מְשֻׁתָּף / וְשֶׁהָעוֹלָם נָגַע בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּחוּט הַשִּׁדְרָה / שֶׁלָּהֶם . לִפְעָמִים חָשְׁבוּשֶׁנִּצְּלוּ, לִפְעָמִים / שֶׁקֵּרְבוּאֶת קִצָּם . לִפְעָמִים כְּשֶׁרָאוּ / אֶת אוֹרוֹת הַתֵּבָה מַחְוִירִים מֵרָחוֹק / הֶאֱמִינוּ שֶׁהִיא טוֹבַעַת . / וְלִפְעָמִים בֵּין הָעֲנָנִים הַמּוּפַזִּים רָאוּ / שֶׁהִיא שָׁטָה . זֶה שָׁבַר אֶת לִבָּם כְּשֶׁחָשְׁבוּ / שֶׁהִיא נָעָה בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאָרֶץ הַנְּכוֹנָה . " ( "אררט", הקיבוץ המאוחד 2015 ) ענת בסיפור שלך ששמו "החומר הבלתי נעתר" ( "בלוע" אפיק 2016 ) ,
|
|