|
|
עמוד:14
14 | האם את צוכה או בוחקת — כוללים שירים שפורסמו קודם לכן . מבחרוחדשים ( 2003 ) הוא אוסף שירים מהספרים השונים שהתפרסמו עד להוצאתמחברתהחלומות, וכן נכללים בו גם חלק משירי הקובץ נרותנץהחלב שפורסם לאחר מכן . בספרה האחרון, מלאך החדר, כינסה שירים שכתבה בין השנים 2005 - 2015 וכלולים בו קובצי השירה מומנט, ביקורבית, סידורעבודה,ערה וכן שירים חדשים . ביקורת רחבה ביותר על מכלול שירתה של משעול נכתבה על ידי דן מירון, ומופיעה בסוף הקובץ מבחרוחדשים . למסתו קרא מירון "הסיבילה הקומית" . סיבילה הוא כינוי הנביאה שניבאה בלשון שיר ליוונים ולרומאים הקדמונים את אשר צפן להם העתיד . שירתה של הסיבילה הופנתה לבני – אדם, כאשר בתיאורי העתיד משתלבים תיאורי התנהגותם של השומעים בהווה . מירון העניק למשעול כינוי זה כי קולה הלירי, כפי שטען, הוא "מן הקולות הצלולים, הערבים והמלאים ביותר הנשמעים בחללה רב הרעשים של השירה הישראלית" ( מירון, 2003 : 293 ) . התואר "קומית" מצביע על ההומור כחלק בלתי נפרד משירתה ( התייחסות שחזרה ברבים ממאמרי הביקורת שהתפרסמו אודות שירתה ) . ההומור של משעול הוא הומור ליצני, המלהטט במציאות הריאלית לכיוונים פנטסטיים באמצעות אמירות חתרניות, אירוניות, פרודיות ואף גרוטסקיות . בספריה המאוחרים יותר, החל ממחברתהחלומות ועד ספרה אחרוןערה, מופיע המוות בשירים רבים . באלה המוקדשים להוריה שנפטרו בולט השימוש בהומור שחור, שמטרתו לרכך את כאב הפרידה . התיאורים בשירים נושאים אופי סלחני ומשעשע כלפי ההורים . לעתים קרובות, תחיית מתים המוצגת כתופעה ריאליסטית, מעתיקה באופן מפתיע את המוות אל עולם החיים . שנים-עשר ספרים למבוגרים פרסמה אורלי קסטל – בלום, ביניהם האנתולוגיה עםאורזלאמתווכחים ( 2004 ) , הכוללת סיפורים שפורסמו בעבר . בראיון שנערך עמה לרגל הוצאת הספר טקסטיל, פנתה אורלי קסטל – בלום אל המראיינת שירי לב ארי : 'צחקת מהספר ? ' היא שואלת פתאום . היא יודעת שיש לה יכולת להצחיק . 'אני לא צחקתי . אולי רק פעם אחת . באסטר קיטון הליצן העצוב . זה באמת טרגי-קומי . אני יודעת שאני יכולה להצחיק . זה נחמד ובסדר, אבל מי יצחיק אותי ? ' היא אומרת, ומזמינה שני קרואסונים עם שוקולד . ( לב ארי, 2006 : 8 )
|
|