|
|
עמוד:13
3 1 ה ת י ע ו ד י ש ב א מ נ ו ת י על ידי הגדרת מקום חברתי חדש – מקום מעורער המבטא את חוסר ביטחונה – נכשלו . האוטונומיה האמנותית הראתה סימני עיוורון : יצירת האמנות ביקשה להתנתק מהעולם האמפירי ולהתנגד לו, כאילו הייתה עולם בפני עצמו . לכן, ממשיך אדורנו, האמנות חייבת לִפנות נגד עצמה, להתנגד למושגיה ולאבד את ביטחונה עד לעומק שורשיה . 12 לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר הקטסטרופה, עצם קיומה של תרבות הכתיב אחריות חברתית הקודמת לתכנים העצמאיים של יצירת האמנות . הפער העמוק בין היצירה לזוועה והחשש מפני הישנותה דנו את ההחפצה לציניות, מכיוון שהייתה מוכתמת בעצם מהותה בחוסר רגישות למציאות, גם כאשר זו ניצבה מולה . 13 'אמנות לשם אמנות' והמופשט הטהור אינם יכולים למעשה להגשים את ההיגיון האוטונומי שמנחה אותם, טוענת רוזלינד קראוס ( Krauss ) , ומסבירה : השדה האופטי, שבו נגלה לעין הציור המופשט כגוף, הוא מסגרת יחסית שבה הגופים נתפסים כנפרדים אחד מהשני . גם הציור המופשט נטמע בסיפור האקראי שנרקם בין הגופים השונים ומתקיים כאחד המרכיבים במארג הקריאה של הנראה לעין . 14 במילים אחרות, יצירת האמנות מגשימה את עצמה כנתון אחד בלבד במרחב התופעות והיא נתונה לתנאים היחסיים של היווצרות המשמעויות והפרשנויות . גרף הקריאה שלה נטוע בתנאי הנחזות של כלל הגופים והצורות, ומשם גם נובע מקומה החברתי . מה שהעין צופה בו נרשם כחלק מהרצף של השדה הכולל, שנחשף בעזרת סימנים היוצרים הקשרים ומניעים את הנראה . ההיגיון הגופי הטהור של המופשט והאוטונומיות המודרניסטית נבלעים כאחד הסימנים הצורניים שיוצרים את הסיפור של מרחב התופעות . 15 12 - Theodor W . Adorno, Aesthetic Theory , trans . and ed . Robert Hullot Kentor, London : Athlone Press, 1997, p . 2 . 13 שם, עמ' 234 . 14 . 19 - 18 . Krauss, The Optical Unconscious , pp 15 שם, עמ' 19 .
|
|