|
|
עמוד:12
12 | יגאל שוורץ ידי סופרים יהודים ביידיש ובלשונות אחרות : זלמן שניאור, יוסף רוט, הנרי רות, 8 . אלבר כהן ואחרים ההעדר הבולט של רומנים חברתיים פנוראמיים בהיסטוריה של הספרות העברית החדשה מזמין, בהקשר הדיון שלנו שתי שאלות עיקריות : מהם מקורות האנומליה הספרותית הזו ? וכיצד היא לא דבקה בסמי מיכאל ? אפשר לסמן כמה סיבות לאנומליה הזו המאפיינת את הספרות העברית החדשה, שהייתה רובה ככולה, עשרות שנים, אשכנזית ומזרח אירופית . רוב הסיבות כרוכות במשימה הבלתי אפשרית כמעט שהסופרים נטלו על עצמם : לברוא חברה חדשה, מודרנית וחילונית, במקום ישן - חדש, נחלת האבות המובטחת ארץ ישראל, בשפה העברית ששימשה מאות שנים כלשון קודש . כך, בין השאר, היכולת של אותם סופרים לכתוב רומנים חברתיים פנוראמיים הייתה מוגבלת מעיקרה משתי הסיבות המשלימות הבאות : ראשית, כתיבת רומנים חברתיים פנוראמיים נדרשת כמדומה, כפי שטען י . ח . ברנר במאמרו המפורסם "הז'אנר הארץ - ישראלי וַאֲבִיזְרַיְהוּ", למערכת סמיוטית עשירה ומסועפת ( ברנר 1911 ) . כלומר באותו המאמר שעורר ועדיין מעורר מחלוקות רבות ( אבל הייתה לו השפעה אדירה על ההיסטוריה של כתיבת הפרוזה העברית בא"י ) , קישר ברנר בין הרומן החברתי פנורמי לחברה שניכרים בה טקסים ומנהגים ידועים לכל, מעמדות נבדלים, טיפוסים ברורים וכו' . ואולם, "היישוב החדש", אותה קבוצת עולים שהגיעו מאירופה, שממנה יצאו הסופרים שהפכו לעמוד התווך בבניינה של ספרות התקופה, היה חסר את כל אלה . את החסר הזה ניתן היה למלא באמצעות אימוץ חלקים מהמערכת הסמיוטית העשירה שיצרו בגולה סופרים כמו מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, זלמן שניאור וישעיהו ברשדסקי, שהעשירו את ארון הספרים העברי והיידי ברומנים חברתיים מופתיים — זאת כמובן, באמצעות ההתאמות המתבקשות ממאפייניו של המרחב הקיומי החדש ( אבן - זוהר 1972 ; ברטל ,2007 80 - 97 ) . ואולם, הסופרים שהגיעו מ"תחום המושב" ומתחומי יישוב סמוכים במזרח אירופה, וגם רבים מצאצאיהם, הפנו את הגב ל"עולם הישן", על כל המערכת הסמיוטית העשירה והמסועפת שלו ( אבן - זוהר 1980 ) . הם אימצו את "צו לוט" 8 כמה מהרומנים הקנוניים של הסיפורת הישראלית כמו ימי צקלג ( ס' יזהר 1958 ) התגנבות יחידים ( קנז 1986 ) וחדר ( י' שמעוני 1999 ) הם לאמתו של דבר ( וזו סוגה לגיטימית כשלעצמה ) , נובלות מורחבות .
|
|