פתח דבר

עמוד:9

9 הבנייה" והטמיעו אותם בעבודתו . אין ספק שספג ממיס את הוויתור על בעיות הצורה לטובת בעיות הבנייה, 4 את ההבנה העמוקה של הפרט הארכיטקטוני במערך הכולל של מעשה הבנייה, ואת אמנות נגיעת הבניין בקרקע . ברגע מקרי אחד, בראשית שנות ה – ,50 היה אפשר לשרטט קו בלתי נראה בין המורה לתלמיד . כשמיס ון – דר – רוהה בנה את מכון הדוודים בקמפוס של המכון הטכנולוגי של אילינוי ( IIT ) בשיקגו, בנה וינרויב, עם אלפרד מנספלד, את המכון ההידראולי בטכניון, חיפה . למרות ההבדלים ( הבניין של מיס אטום לגמרי וזה של וינרויב מחדיר אור ) , יש דמיון בין שני הבניינים : שני המבנים הטכניים הללו, הממוקמים בתוך קמפוס אקדמי, אף שתוכננו בראש ובראשונה עבור מכונות, מתאפיינים בחגיגיות מונומנטלית, בנוכחות כמעט רליגיוזית, כמו שתי קתדרלות . 5 הנסיגה היזומה מ"בעיות של צורה" ל"בעיות של בנייה" הביאה בזמנו את מיס לסגת גם מבעיות של אידיאולוגיה . הוא העביר את הבאוהאוס מהפרוגרמות השאפתניות של דסאו לעמדה מקצועית, א – פוליטית, בברלין . לאחר סגירת הבאוהאוס ב – 1933 על – ידי המשטר הנאצי, ניסה מיס ככל יכולתו לדבוק בעמדה הא – פוליטית הזאת עד לעזיבתו לארצות – הברית ב – 1937 . 6 וינרויב, שמלכתחילה הלך לבאוהאוס בגלל נטיותיו הפוליטיות, הגיע גם הוא למעין נסיגה יזומה אל מעשה הבנייה הקונקרטי ואל ההשתייכות ל"מפלגת הארכיטקטורה" ( כתשובתו לשאלתה של שרת העבודה, גולדה מאיר, לאיזו מפלגה השתייך ) , אבל מסיבות אחרות לגמרי : בהקשר המקומי וההיסטורי שבו פעל, המשמעות והאימפקט של מעשה הבנייה הקונקרטי חרגו אולי אפילו מהאוטופיות שנחלמו בבאוהאוס המוקדם . מעשה הבנייה היה המעשה הפוליטי בה"א הידיעה . כמי שקיבל את מורשת הבאוהאוס מאחד ממקורותיה הראשונים, עמדתו של גיתאי – וינרויב כלפי הדוגמות המודרניסטיות מסוג אלה שהתקבעו אחר כך כ"סגנון", נראית חסרת עכבות ומנומקת ועוקבת אחר שיטת המחשבה של המסורת המודרנית עצמה, כפי שהתנסחה, למשל, אצל אדולף לוס : "בנה כמיטב יכולתך, לא טוב יותר . אל תתעלה על עצמך . אבל גם לא פחות מכפי יכולתך . [ . . . ] אל תחשוש שמא ינזפו בך שאינך מודרני . שינויים בצורת הבנייה הישנה מותרים רק כשהם מציעים שיפור . אם לא, אמץ את הצורה הישנה . [ . . . ] אל תחשוב על הגג, אלא על גשם ושלג" . 7 וינרויב תכנן בתים ובניינים בעלי גגות רעפים מהסיבה הפשוטה שהם עבדו טוב יותר . הוא לא חשש מסימטריה, והדבר הקבוע ביותר "איננו מכירים בבעיות של צורה, אלא רק בבעיות של בנייה", כתב מיס ב – 1923 באחד מהמניפסטים המוקדמים שלו, בגיליון השני של כתב העת G ; ראו : Philip C . Johnson, Mies Van Der Rohe ( New York : The Museum of Modern Art, p . 188 , ) 1953 בניין הדוודים של מיס ב – IIT היה אחת מהמטרות המפורסמות שאליהן כוונה הביקורת הפוסט – מודרנית של צ'ארלס ג'נקס, שטען כי אין לדעת אם מדובר בבניין טכני או בקתדרלה ; ראו : Charles Jencks, The Language of Post - Modern Architecture ( New York : Rizzoli, 1977 ) , p . 16 ראו : Richard Pommer, “Mies van der Rohe and the Political Ideology of the Modern Movement in Architecture”, in : Franz Schulze ( ed . ) , Mies van der Rohe : Critical Essays ( New York : The Museum of Modern Art, 1989 ) אדולף לוס, "כללים למי שבונה בהרים", ד י ב ו ר ל ר י ק , ל מ ר ו ת ה כ ו ל , תרגום מגרמנית : אריה אוריאל, עריכה מדעית : יהודה ספרן ( תל – אביב : בבל, 2004 ) , עמ' 239 . 4 5 6 7

משכל (ידעות  ספרים)

הוצאת בבל בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר