פתח דבר

עמוד:14

14 אורתודוקסיה ומשטר המודרניות לאמוד את החוקה וההגדרות הקיבוציות היהודיות . את הגוף המשפטי היהודי עיצב מהר"ל מתוך שיח מרוכז עם העמדות הנוצריות . באמצעות טענתו שתורת היהודים היא בלתי טבעית ונבדלת מעיקרה, הוא התווכח הן עם הזיהוי שבינה לבין החוק הטבעי, שרווח בתקופתו, והן עם הטענות הנוצריות כנגד היהדות התלמודית . משנתו של מהר"ל מגלמת מספר כיוונים ומגמות המאפיינים את התאולוגיה ותפישת המשפט בעולם היהודי בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה . ניתן לתארם כשרטוטים מוקדמים של 'דרך מודרנית' ( via moderna ) החודרים לעולם היהודי לערך במקביל לתיקוף של הופעתם בעולם הנוצרי . ראשיתה של הדרך המודרנית בתאולוגיה היהודית בפולמוס כנגד הפילוסופיה של תחילת המאה ה- 14 ובהתמודדות של תאולוגים יהודים עם ההתקפות הנוצריות כנגד התלמוד והאגדה . מי שהעמיד את הפרמטרים הראשונים של כיוון זה הוא ר' שלמה בן אדרת ( הרשב"א, 1235 – 1310 ) . הרשב"א עיצב את הגישה המסורתנית שביהדות ספרד של ימי הביניים המאוחרים והשפיע על שורה של כתבים תאולוגיים שבחנו מחדש את משמעותה של המסורת היהודית . במרכזם ניצבת תאולוגיה נומינליסטית רבת עוצמה המיוסדת על הפרדה חדה בין תכני הטבע והתבונה לבין תכני המסורת והאמונה . באופן זה הוגדרו גבולות המסורת היהודית ונוצרו פרמטרים פרשניים שונים שהשפיעו רבות על דרכי הצגתה בעת החדשה . למעשה, החוג הקטלוני של הרשב"א, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, עיצב רבים מן המדדים הראשונים שעתידים היו להגדיר את גבולותיה של האורתודוקסיה ביהדות . שימוש חוזר ונשנה במדדים שהעמיד חוג זה ניתן לאתר בטקסטים אורתודוקסיים שונים, למן המאה ה- 15 ועד המאה ה- 20 . האידאולוגיה של הנבדל והשיח היהודי המודרני בחינת האידאולוגיה של ה'נבדל' וכינונו של סדר עולם חצוי במחשבת מהר"ל מאירה מחדש את היסודות שעיצבו את התאולוגיה המסורתנית שביהדות אירופה בעת החדשה, ואת תוצרה התרבותי והחברתי המובהק : האורתודוקסיה היהודית לענפיה השונים, הענף המשכילי והענף החרדי . מהר"ל סלל כיוון הגותי זה באמצעות כלים בסיסיים של בידול ( דיפרנציאציה ) מושגי והתבדלות חברתית . כתביו ביססו דואליזם קיצוני בין ההגדרות של הקיום היהודי והקנון היהודי ( חוקי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא