|
|
עמוד:8
8 מעשה "פלגש בגבעה" אחדים בין שתי נקודות אלו, ביניהן נוב וענתות . גם מארגון העם לעדה ) כ, א ; כא, י, יג, טז ( אפשר להסיק על קדמותו של המאורע, שכן מושג העדה מופיע בספרי נביאים ראשונים רק בספר יהושע ובסיפורנו, כלומר בתקופת ההתנחלות . הרמז הברור ביותר לקדמות המסופר בנספח מצוי באזכור שתי דמויות : הנער הלוי שבבית מיכה הוא נכדו של משה ) יח, ל : שה ( , והכהן הגדול בימי הגבעה הוא פנחס נ יהונתן בן גרשם בן מ ) כ, לח ( , נכדו של אהרן . מדובר אפוא בפרקי הנספח בדור המתנחלים . פרט נוסף המצביע על קדמות המאורעות הוא הגיבוש הלאומי . בעוד שדבורה הנביאה אינה מצליחה עוד ללכד סביבה את כל שבטי ישראל למטרה לאומית, למרות שזו נוגעת ישירות לבטחון השבטים ולקיומם הפיזי, מצליח הלוי האלמוני הזעיק ללא קושי את כל בני ישראל "למדן ועד באר - שבע וארץל הגלעד" ) כא, א ( . בימי דבורה לא באו שבטי עבר הירדן - ארץ הגלעד - "לעזרת ה' בגבורים", ואילו בימיה הראשונים של ההתנחלות עדיין הייתה מורגשת שותפות הגורל והאחריות הקולקטיבית של כל בני ישראל . זאת יעידו מעשה עכן ומפלת העי ) יהושע ז - ח ( ופרשת הקמת המזבח על הירדן ) שם כב, ט ( . מדוע, אפוא, נקבעו הסיפורים הללו בסוף ספר שופטים, שלא במקומם הכרונולוגי ? כך מנסח אברבנאל את השאלה בפרושו לספר שופטים פרק יז, השאלה הראשונה : " . . . יקשה א"כ מאוד למה נזכרו הספורים האלה בסוף הספר אם קרו זמן הרבה קודם זה ? האם נאמר שמפני שזכר מה שקרה לשמשון מהאלף ומאה כסף שהיה סבת רעתו יזכור אחר כך פסל מיכה שהיה גם כן מהאלף ומאה כסף, ולמה ישמט מהמקום הראוי לו ? " .
|
|