|
|
עמוד:8
8 • מה שאלוהים לא יכול ההבחנה בין שני סוגי ההכרחיות צמחה רק בימי - הביניים, כאשר הפילוסופים של הכלאם המוסלמי עמדו בפני האתגר לשלב בין החוקיות של הפילוסופיה והמדע היווניים, לוולונטריות של המונותאיזם היהודי . מול התפיסה האריסטוטלית, שקבעה כי אילו ביקש 2 , העמידו הכלאם את אלוהים "להאריך כנף זבוב או לחסר רגל תולעת, לא היה יכול" ההבחנה בין החוק הלוגי "שהתקבץ שני ההפכים בנושא אחד וּבְעַתָּה אחת – שקר, ולא יתכן ולא יעבירהו השכל", לחוק הפיזיקלי ש"אמנם היותה כך הוא כפי המשך המנהג", אבל באופן תיאורטי "כל מה שהוא מדומה, הוא עובר אצל השכל . . . ואפשר היותו בבחינת 3 . השכל" בספר זה אני מתכווין להראות, כי המקורות הראשוניים של היהדות – התנ"ך והתלמוד, ידידותיים לגמרי לחלוקה הזו, גם אם מטבע הדברים חסרו את הכלים הפילוסופיים להביע אותה בפירוש . כל הניסים שבתנ"ך הם פיזיקליים ואין בו אפילו נס לוגי אחד, ומן התלמוד ניתן להביא גם הוכחות פוזיטיביות כי אלוהים נעדר יכולת להתגבר על הלוגיקה . בהמשך, עם עליית הפילוסופיה היהודית במחצית ימי הביניים, היה רב סעדיה גאון הראשון שניסח בפירוש את הטענה כי האומניפוטנטיות האלוהית מוגבלת ביחס ללוגיקה ולמתמטיקה, ומכאן ואילך התקבל הדבר במשך כשבע מאות שנה כאקסיומה בידי כל הפילוסופים, התיאולוגים וההוגים היהודים שפעלו לאורך כל תקופה זו, ללא יוצא מן הכלל . יתר על כן, החל מאמצע המאה הי"ג ובמשך למעלה משלוש - מאות שנה, שהיו שנות השיא של הויכוח היהודי - נוצרי, הפכה התזה של הנמנעות הלוגיות בעיני הפולמוסנים היהודים במרכזי הויכוח העיקריים – קודם ספרד, ואחר כך איטליה, לדגל הראשי של היהדות והמאפיין העיקרי שלה לעומת הנצרות . הפולמוסנים היהודים מצאו את העיקרים הנוצריים הראשיים כמו השילוש, ההתגשמות בבשר, ואחרים, כמופרכים מבחינה זו שלא רק שלא היו, אלא גם לא יכלו להיות . כך, בשנות הפוגרומים, הרדיפות, ההמרות מאונס והויכוחים הכפויים ששטפו את אירופה בשילהי ימי הביניים ובעידן הקונטרפורמציה, ניחמו הפילוסופים היהודים את עמם המעונה בתזה של הנמנעות, שגובשה כעת כסמל לרציונליות של האל והדת היהודית לעומת האבסורדיות הלוגית של הנצרות ואלוהיה . מכאן אני עובר לספר על המהפך הכמעט בל - יאומן שעברה היהדות לאחר מכן, בתוך תקופה קצרה יחסית של כמאתיים שנה מתחילת הזמן החדש . הקונצנזוס היהודי, שמאמצע ימי - הביניים נשלט בידי ענקים רציונליסטים כרב סעדיה והרמב"ם, התחיל נלקחת בחשבון כלל . 2 מו"נ ב, כב . 3 מו"נ א, עג, ההקדמה העשירית .
|
|