|
|
עמוד:106
106 מ ש נ ה ס דו ר ה : אֶרֶץ תִּקְוָה של היחיד את מציאות עצמו בתוך התופעות וכחלק מהן ( גם ההכרה היא אונטולוגית ) . ואילו הפרק השלישי, "מימוש ( פעולה-חומר ) ", הינו סוג של אידאה פיזיולוגית משתנה, הנשענת על כך שהיחיד או הקהילה הינם "ישים" אונטולוגיים, סובייקטים של גופנפש, ולפיכך פעילותה של אידאה משתנה זו הינה בתחום הפעולה בחומר-אנרגיה . בהוויית ההכרה — המשנה הסדורה רואה בהוויית ההכרה תופעה הרמונית, 51 דינמית ומשתנה כאין-סוף "ישים" סופיים למינם ולסוגם ( Partum coherentia ) . המשנה רואה את הכול כאפיוני תנועות חיים המהווים סוג של אנרגיה, תנועות של בערת מידע בדומם, צומח וכמובן בחי, הקשורים זה בזה באופן הדדי והרמוני . האנרגיה מתחלפת או מומרת למסה, וחוזר חלילה . ההכרה עצמה הווָה כתופעה אונטולוגית שעדיין אינה נראית ומובנת למדע . המשנה רואה בהכרה האנושית התחוללות אונטולוגית של אנרגיה משתנה, כמבואר ב תורת המחוללים וב מורהאנכי . הוויית ההכרה משתנה כל הזמן, היחיד משתנה ואיתו משתנות ראייתו והכרתו, תפיסת עצמו ותפיסת קהילתו וסביבתו . ההכרה האנושית ותפיסת המציאות כרוכים זו בזו ויש ביניהן השפעות ויחסים הדדיים . ההכרה האנושית היא התפתחות חדשה בזמן הביולוגי, הפרה-היסטורי, כ- 350,000 שנים ( homo sapiens ) , לעומת פטריות שהתפתחו ומתחוללות זה יותר מ- 650 מיליון שנה ואשר DNA-ה שלהן דומה מאוד לזה של בני- האדם כיום . המפתח מורכב מעשרה יסודות השלובים וחוברים בינם לבין 51 ההכרה . היסודות ההכרתיים מהווים היכלעצמם בהוויית מרחבי הכרתי לשלוש המשניות .
|
|