|
|
עמוד:209
209 עשרה יס וד ו ת ה כרת י י ם מרחיב את יריעת ההכרה הקולקטיבית וטוען ליחס ממשי ואמיתי בר משמעות פועלת, בכך שהאנושות היא "מסע גילוי בזמן", משייך תכליתיות אחת מני רבות במסע האנושות . זוהי הערכה היסטורית מוצקה שהאנושות רואה עצמה ומגלה עצמה יותר ויותר מהר בתקופה הנוכחית, ומשמעותה הפועלת, יחד עם הוויית הטבע, הולכת ונפתחת לפניה דרך עם ממדי ראייה והכרה רחבות ועמוקות יותר . אנו יודעים היום עד כמה הטבע פועל כהוויה ועד כמה אנו ערבים זה לזה, כל אחד מאיתנו מושפע ומשפיע לטוב או לרע, לשקר ואמת, בסביבת חייו הקרובה והרחוקה . b . המשנה הסדורה שואפת להרחיב את גבולותיה של ההכרה האנושית בהתייחסותה לדתות והאמונה באלוהי האפשרי . הדתות כולן למעשה מפרידות את האדם מאלוהיו . הראייה הדתית גם כיום על כל סוגיה ( המוגדרת כדת על מאפייניה ) היא סיבתית ודואלית, וכל ההסברים התאולוגיים מכיוונים שונים מכוונים אל הדואליות והסיבתיות ( ראו מורהאנכי ) . המשנה הסדורה מקבלת את התרחשות הדתות כעובדה ממשית ואמיתית ומכירה בתופעה כולה כאלוהות אפשרית בעלת מניפסטציה אונטולוגית ממשית . כאמור לעיל, זהו יסוד א' במפתח המשנה, האומר : " יש משמעות לכול" גם בדתות וגם באמונה . מראיית המשנה הסדורה, פעולות הדתות והאמונה הן "ישים" עם "משמעות מעשית במסע האנושות", כאמור ביסוד ח' . יסוד ט' מרחיב את המשמעות המעשית ל"האנושות היא מסע גילוי בזמן" . הנרטיב התנ"כי התאים, ועדיין מתאים ועדיין עובד, לראייה-הכרה דואלית וסיבתית בהתפתחותה של ההכרה האנושית . הכרה זו היא שלב בהתפתחות ההכרתית של היחיד והאנושות בכללה, אל מימוש איכותי של ראייה-הכרה התופסת את המציאות הממשית האמיתית במהות היחיד והקהילה כאחד עם קהילתו וסביבתו . בימינו, נראים ניצנים של שילוב ואיחוד בין דתות ומתגבשת הבנה רחבה יותר של האנושות כולה על המשותף ביניהם עד להיותה חלק פועל ומשפיע בטבע, כמבואר . האנושות מתחילה להתבונן וללמוד את מהותה על פני ארץ חלב ודבש .
|
|